החיים שלה בלעדיו – פרק 1 הזדמנות חדשה

הקדמה
" אולי מספיק כבר ? " צעקה לפתע נועם .
" אני לא יכולה לראות אותך ככה כל היום . מספיק כבר להתאבל עליו … באמת ! כל היום את רק בוכה , לא אוכלת , לא מדברת , בקושי ישנה … אפילו על קוצ'י את כבר לא מסתכלת . " נועם ניגשה אליי וחיבקה אותי בתוך כל הרי הטישו שהיו מסביבי . " די .. מאמי , אני כבר לא יכולה לראות אותך ככה . " אמרה הפעם בלחש ,קולה נשבר . הרמתי אליה את עיניי ולחשתי לה בחזרה שאני מצטערת אבל .. אני בחיים לא אשכח אותו .
פרק 1 הזדמנות חדשה 8.6.2010 יום ראשון

אהה … פתחתי את החלון של האוטו ונתתי לאפי להריח את ריח של העיר המדוברת : ת"א .
חיים חדשים , התחלה חדשה . כמה רציתי אהבה חדשה , רציתי לשכוח אותו . לשכוח את האהבה הראשונה והטהורה שהייתה לי ונעלמה בלי שום הסבר , מור אברג'ל . שמו הדהד בראשי עד ששמעתי את אבא ממלמל " הגענו .. "נכנסנו לבניין שלנו ברמת אביב . נכנסנו לדירה שהייתה מרוהטת ונקייה כבר מאתמול . ניגשתי אל חדרי בצעדים איטיים , סורקת בנחת את קירות הבית עם המזוודה ביד והתיק האדום הגדול . הצעתי את המיטה וסידרתי את הבגדים שהיו במזוודה ובתיק .
השעה הייתה 7 בערב . לא כ"כ חשוך בערבים של הקיץ . אולי אני אצא קצת לסיבוב להכיר את האזור פה . לבשתי טייץ שחור מבריק , גופיית סבא לבנה שחשפה את הבטן מעט ונעלי נייק לבנות כחולות . עשיתי קוקו גבוה , לקחתי את האמ.פי והודעתי לאבא שאני יוצאת להליכה .
היה קריר בחוץ והצטערתי שלא לקחתי איתי ז'קט . ' אני אתחמם כבר תוך כדי הליכה ' חשבתי לעצמי .
עברתי ליד הסנטר , ליד הפארק שהיו שם כמה נערים ונערות .. כולם צוחקים ופתוחים אחד עם השנייה . הבנים עם הנרגילה . אפשר להבחין בכמה זוגות .
" אני בחיים לא אהיה אחת מהם " לחשתי ונאנחתי בעצב .
" אולי דווקא כן " אמר מישו בקול בטוח .
קפצתי בבהלה . מאפה הוא הקריץ ת'צמו ! זה היה נער אחד , הוא עמד לצידי .
" מה .. אנ .. " מלמלתי
הוא עמד מולי והתחיל ללכת אחורה לכיוונם של הנערים אך עם הפנים עדיין אליי .
" אולי דווקא כן " אמר שוב והגביר את הליכתו . עכשיו כבר עם הפנים אליהם .
מבוהלת רצתי בחזרה הביתה , התקלחתי לבשתי פיג'מה קלילה ונשכבתי לישון .

9.6.2010 יום שני
היום הלא כ'כ מיוחל הגיע . לצערי .
אווופ . מה השמש המעצבנת הזאת עכשיו על הבוקר .קמתי על רגל שמאל . שוב . נעמדתי וסגרתי את התריסים לגמרי עד שנהיה חושך ופתחתי את התריסים לרווחה . כל החדר שלי הואר מהשמש . יופי – חשבתי לעצמי .. יום ראשון ללימודים בשבילי , ביציפר חרדי חדש והשמש המאושרת הזאת על הבוקר … למי יש שכל בשבילה ? הלכתי למקלחת ושטפתי פנים וכמובן שאחרי זה באו ה 10 דקות שבהן אני מחפשת חצ'קון שיצא , או כל סיבה אחרת לשכנע את עצמי שאני מכוערת . צחצחתי שיניים וחזרתי לחדר להתלבש .

לקחתי את התיק ביציפר מהחדר והתקדמתי אל עבר במטבח שהעלה ריחות משכרים של הבישולים של סופיה . סופיה הייתה סוג של תופסת מקומה של אימי שנפטרה ו .. הנה אני שוב מתחילה לבכות . איך בכל פעם שאני רק נזכרת בה , בפניה העדינות , בליטופים שלה , בחיבוקים , בנשיקות – איך שאני נזכרת בדקה הזאת שבה גיליתי שכבר לא יהיה לי את כל זה , אני מתחילה לבכות כמו ילדה קטנה . ניגבתי את הדמעות וזרקתי בוקר טוב לסופיה ולאבא שישב בכורסה שלו שבסלון . רכנתי לעברו ונתתי לו נשיקת בוקר טוב . הוא הופתע וראיתי שמיהר לנגב את הדמעה שזלגה על לחיו , כן .. גם הוא עדיין חושב עליה , מתגעגע , מכור אליה .
" את צריכה הסעה לתחנה ? " שאל אותי אבא בקול מעט רועד .
" לא , אני כבר אלך ברגל , יש לי זמן … "
" איך שבאלך "
" ביי יום טוב " או שלפחות נקווה שיהיה .
" יום טוב מתוקה , תתנהגי יפה ובהצלחה " איחלה לי סופיה .
יצאתי מפתח הבית ונשמתי את האוויר הצונן . הרגשתי את הרוח על פניי והכרחתי את עצמי לחייך . חיוך קטן עלה על פניי , חיוך שגדל והתרחב