היא איננה לתמיד ?! פרק 5

"מה … מזה צריך להיות ?" שאלה אמה
"אני לא יודע כלומר חשבתי שההורים של לורי לקחו את כל הדברים שלה ושמו אותם בחדר שלה … לזיכרון " אחר תום .
זאת הייתה הפעם הראשונה מאז הלוויה שהחבורה התכנסה אפילו עם איטה נסעה לקרובי המשפחה שלה הם עדיין נפגשו וזה כבר היה שיפור
"כן אבל עם הם עשו את זה איך הנעל הגיעה לנהר? " שאלה אמילי
"אני לא יודעה אבל יש עם משהו ליד הנעל היה מונך הבקבוקון הזה "ליאו אמר והראה לאמה ואמילי את הבקבוקון המוזר ובוא שיערה לבנה וערוכה
"זא.. זאת שיערה של לורי ?" שאלה אמילי ליאו הנהן
"מי שם את זה שם ?" שאלה אמה מהורהרת
"אני ממש לא יודע אבל לפחות יצא משהו טוב מזה …. התגעגעתי חברה " אמר ליאו וחייך לעבר חבריו זה היה רגע מביך של חיבוק קבוצתי ארוך שכולם היו זקוקים לו לאחר מכן הגשם התחזק והם החליטו להפגש למחרת ולבדוק מה לעשות עם הנעל זה הרגיש להם … כמו פעם שלורי הייתה שם לאחד את החבורה .
ליאו נכנס לבית שלו הוא היה קר וחשוך הוריו עזרו להוריה של לורי ולכן לא היה איש בבית .הוא פתח את המקרר והוציא פחית בלו .לאחר מכן הלך לחדרו והתיישב על הריצפה הוא בחן את הבקבוקון שהיה קטן ושקוף עם פקק קטן מגומי .
ליאו לקח מחט וחוט והשחיל את הבקבוקון לשרשרת הוא ענד אותה ושוב התחיל לבכות . זאת המזכרת המוחשית היחידה שיש לו ממנה הוא התכוון לשמור עליה מכל משמר בינתיים בעודו תוחב את ראשו בין ידיו הוא הרגיש שמשהו נוגע בו.ליוא הרים את ראשו מייד אבל לא ראה איש
'בטח רק דמיינת גאון ' חשב בקדרות הוא כל כך הצטער שלא דיבר עם לורי לפני התאונה הוא היה יכול להתחיל לדבר איתה על זוגיות הרבה לפני אבל … הוא לא חשב שהיא מרגישה כמוהו .
פתאום שוב התחילו להציף אותו הזיכרונות .
הישיבה האחרונה שלהם במחסן הישן בתור ילדים הם רצו לעשות מלחמת בלוני מים אבל משום מה ללורי הייתה התנגדות .הם רבו ולורי יצאה בריצה מהמחסן .
"לורי חכי בבקשה " הוא רדף אחרי במורד הגבעה התלולה
"עזוב אותי ליאו " היא רצה מהר יותר .
ליאו מעד על שורש של אחד העצים והתחיל להתגלגל לאחר שניות הוא ולורי התגלגלו יחד במורד הגיבעה עד לנהר כששניהם רטובים וצוחקים .
פתאום ליאו נזכר המקום שהם התגלגלו לתוכו באותו היום היה המקום שבו הוא ותום מצאו את הנעל .
"לא … לא יכול להיות … ש…" הוא רץ מהר לטלפון .