היא איננה לתמיד ?! פרק 7 :)

"לו…לורי איך?" שאלה אמילי
"זה לא משנה איך "אמרה לורי ודמעות התחילו לזלוג מעיניה "כל כך התגעגעתי עליכם " היא רצה לחבק את חבריה אבל … פשוט עבר דרכם .
"מה…?" שאלה אמה כל החבורה הייתה מבולבלת .
"אני יסביר " אמרה לורי והתיישבה על אחד הארגזים היא הייתה נראת בדיוק כמו שהייתה ניראת כשהייתה בחיים חוץ מהילה לבנה שעטפה אותה .
"כש…מתתי אז זה לא באמת כרה כלומר הייתי פה ראיתי אותכם אבל אתם לא ראיתם אותי כל כך כאבלי לראות את כולכם נשברים מבלי שהייתה לא אפשרות לעזור כל כך רציתי לעודד אותכם זאת אומרת הייתי פה ו…" קולה נשבר ועד פרץ של דמעות התחיל לרדת
"לל… לורי ?" אמר ליאו שעד עכשיו היה משותק .לורי הרימה את מבטה וחייכה .
"את השארת את הנעל והבקבוקון ?" שאל היא הנהנה
"וזאת היית את ביער נכון ?" שאל שוב גם עכשיו היא הנהנה
"מה שאני לא מבינה זה איך הצלחת לראות אותי שם כלומר זה לא היה אמור לקרות וגם בחדר שלך " היא הוסיפה .ליאו הסמיק ונזכר במגע המוזר שהרגיש
"אז זה שאנחנו מדברים איתך עכשיו ….? "שאל תום לא היה צורך להשלים את המשפט כולם קיוו שזה יקרה שוב
"אני חושבת שלא" אמרה לורי "זאת אומרת לא בעזרת סיאנס אבל יש דרך אחרת למרות שזה מוגבל בזמן "הוסיפה
"מה זאת אומרת מוגבל בזמן? " שאל תום
"אחרי שנצע את הקסם אני לא יודעת כמה זמן אני אוכל להישאר "לורי השפילה את עיניה ונשמה כמה נשימות
"אני בפנים " אמר תום
"גם אני " אמרה אמה
"אני לא הולכת להשאיר לכם את כל הכיף " אמרה אמילי .
כולם הביטו בליאו הוא הרים את מבטו והסתכל ישר על לורי
"ברור שאני בפנים " הוא חייך חיוך אמיתי שזה משהו שלא קרה הרבה זמן .
לורי הייתה מאושרת .
"בסדר זה די פשוט אתם צריכים להביא את הדבר הכי יקר לכם ו…. לשרוף אותו ." אמרה בשקט .חבריה לא הגיבו והיא המשיכה
אחרי שתשרפו את הדבר היקר לכם מכל תצטרכו לקרוא לי כמו שעשיתם עכשיו ולהוסיף את המילה 'קבוע' אומנם זה לא יהיה קבוע אבל אני אשאר יותר זמן
רק רציתי שתדעו … שאני אוהבת אותכם "דמעות זלגו מעיניה והיא נעלמה .