היא כמו הדרקונים המצאה של הסופרים

אני נהנית,
נעים לי,
כיף לי.
קשה לי לומר שאני אוהבת,
מה זו אהבה בכלל?
אני אפילו לא יודעת איך זה מרגיש.
אני לא מרגישה אהובה,
לא הרגשתי אהובה אף פעם.
אני לא יודעת לאהוב,
לא לימדו אותי לאהוב,
אל תצפה ממני לאהוב,
בשבילי, זו משימה בלתי אפשרית.
אני זוכרת שדיברנו,
דיברנו ואמרת, "ואוו את שונאת הרבה דברים",
חייכתי, חצי מסכימה ועניתי "לא…אני פשוט לא אוהבת המון דברים..או אנשים",
נראית רציני לרגע, חושב על תשובתי ואחרי שנייה החזרת לי בחיוך "אז אם את תאוהבי משהו…או אפילו מישהו, הם חייבים להיות ממש מיוחדים".
אתה אכן מיוחד יקירי,
בחיי שאין כמוך בעולם,
אתה המיוחד שלי.
אך אל תטעה…אני לא אוהבת, ובחיים לא אוהב.
אם תחפש במילון האישי שלי את המילה "אהבה",
לא תמצא מילה כזו כלל.
אהבה היא המצאה ופרי דמיון,
המצאה של אלה שאוהבים לחלום המון,
אהבה היא לא אמיתית,
ממש כמו הדרקונים,
המצאה של הסופרים.