היומן הכתום של טל- פרק 14 (חלק א')

"טל! קומי ישנוני! טלפון!" קראה מעליי רוני.
"ממ?… מה?" מלמלתי, מנסה להתעורר בכוח.
"יש לך טלפון! זאת שירי" אמרה ודחפה את הטלפון לפרצוף שלי.
"תודה.." מלמלתי, "הלו?" -"את עוד ישנה בשעה כזאת?" שאלה שירי.
"כן!" אמרתי והתמתחתי.
"טוב…. רציתי לשאול אם את באה איתנו היום לים" אמרה שירי, "את באה?" -"איתנו זה את ואביה נכון? שאלתי- "לא, אנחנו, זה אני אביה גלי ולידור! זוכרת? אמרנו שנצא שוב". "אה… אוי…. לא, לא נראה לי שאני באה…." -"למה?" התנפלה שירי, "אם את רוצה, תביאי גם את החתיכי שלך! אני ואביה כבר מתות לראות אותו!" שידלה אותי שירי.
"לא… לא נראה לי שירוש…" אמרתי ונאנחתי, -"אבל למה?" שאלה שירי -"כי…. אתמול לידור התחיל איתי, אני לא יכולה ללכת היום…" אמרתי.
"מה? זה נהדר טלטל סוף סוף! איך זה ק…. אה… אוי! רק אל תגידי ששיתפת פעולה כי…." -"נראה לך שירי?!" אמרתי, "אני לא רוצה לבוא….. אבל… תלכו אתן, תעשו חיים!" -"לא, לא טל….. אני לא הולכת אם את לא באה, ואני בטוחה גם שאביה…. אז נבטל" -"לא! מה פתאום לבטל?! תלכו, תהנו! נצא מחר, אני, את, אבי ועומר, מה את אומרת?" שאלתי. "יש מצב….. אויי שניה, ממתינה מאביה. אמ… אני כבר מתקשרת" אמרה "ביי טלטל!" אמרה וניתקה מבלי שאמרתי דבר. "ביי" אמרתי לטלפון והנחתי אותו בצד.
"טלטל! את באה לכוס שוקו?" שאלה אותי רוני מלמטה. "לא כל כך בא לי עכשיו…" החזרתי לה.
"על חשבוני!" קראה לי שוב. "אוקיי! כרגיל, שניים סוכר!" קראתי לה. שמעתי אותה מצחקקת ומצקצקת בלשונה.
הטלפון צלצל. "רק רגע רוני! טלפון!" קראתי לה ועניתי.
"הלו?" -"קבלי ביטול, גלי לא מרגישה טוב…. היא סמסה ללידור שסימס לאביה שהתקשרה אליי להודיע לך" היא אמרה, אכזבה נשמעה בקולה.
"לא נורא שירוש, רוצה שנצא היום? אני את אביה ועומר? או אפילו רק שלושתינו?" שאלתי, מנסה לרומם את מצב רוחה.
"לא… לא כל כך מתחשק לי…. הכרחתי את אמא שלי שתסכים לי ללכת שוב לים…. היא אמרה שאם זה מתבטל, אז שאני אתן לה יום חופשי אחד בשקט…. את מכירה את אמא שלי…" אמרה ונאנחה.
"לא נורא" אמרתי, "נצא מחר? מה את אומרת?" -"כן, מחר זה נשמע מצויין!" אמרה, וקולה חזר להיות קולה השמח מטיבעו, "או, אמא שלי קוראת לי, נדבר?" אמרה-שאלה, "כן, ביי" אמרתי וניתקתי.
"נו טלטל!" צעקה רוני. -"אני באה! אני באה!" קראתי חזרה.