היומן הכתום של טל- פרק 15 (חלק א')

-מאוחר בלילה, לא יודעת מה השעה-

עומר התקשר אליי לפני שעתיים בערך. הוא נשמע ממש נרגש ושמח.
עומר: "טלטל?"
אני: "כן עומריקו" (קראתי לו ככה בפעם הראשונה כשאני מדברת איתו ישירות)
עומר: "תרשיבי, אני צריך להגיד לך משהו"
דיי נלחצתי, אבל מיהרתי להשיב-
אני: "קרא משהו?"
עומר: "כן! משהו נפלא!"
אני: "מה עומריקו?" אמרתי וציחקקתי
עומר: "טלטל, אני חושב שאנחנו זוג נפלא! אנהי מת עליך! ואני לא יכול לתאר לעצמי מה ייקרה אם נהייה רחוקים כל כך אחד מהשניה ו…. אנחנו צריכים לחזור מחר לאילת.."
התחלתי להילחץ באמת, היה נחמד וכייף כשהוא היה כאן, ולא שמתי לב איך שהזמן עבר, וגם…. נו טוב…. דיי שחכתי מהעניין הזה…
עומר: "אני אני עובר לגור כאן! בתל-אביב! קרוב אלייך! לא גדול?!" הוא צהל
הייתי בש-ו-ק-!!!
אני: "אתה עובד עלי?"
עומר: "ממש ממש ממש לא! בגלל זה אני כל כך שמח! מה, אתך לא שמחה?"
אוי ואבוי, זה מה שהוא חושב?! קדימה טל, קדימה טל!
אני: "מה? זה פשוט נהדר! אבל… איפה תגור? אתה צריך מקום לישון בו? תוכל לבוא לבית של…."
עומר: "אל תדאגי, מצאתי לי כבר מקום, אני אגור עם דוד ודודה שלי, לא רחוק ממך. זה פשוט נהדר!"
אני: "אני כל כך מאושרת עומריקי!" צהלתי גם אני.
עומר: "אז…. מה דעתך שניפגש נגיד…. מחר? תוכלי לעזור לי לצבוע ולסדר את החדר החדש שלי".
אני: "אין בעיה" אמרתי וחייכתי.
עומר: "טוב, ביי טלטל, אני כבר מתגעגע!" הוא אמר. אני הייתי יכולה להישבע שדמיינתי אותו אומר את זה, ומחייך את החיוך הסופר דופר כובש שלו!
אני: "מתה עלייך"
עומר: "ח… טוב לדעת!"
אני: "חחח…. יאללה ביי" אמרתי.
עומר: "ביי"
וניתקתי.
שמחתי עד הגג. אני מתה מתה מתהה לספר את זה כבר לאביה ולשירי.

11:08 (בבוקר, כבר שחכתי איזה יום היום…. פאדיחה…)

הטלפון שלי העיר אותי.
אני: "הלו?"
עומר: "בוקר טוב ישנוני! איך את עוד ישנה?" הוא אמר וצחק.
הוא נשמע לי לרגע ממש כמו שירי! חח…
אני: "נרדמתי אתמול מאוחר…. מה… מה נשמע?"
עומר: "אני בסדר, רוצה שאסיע אותך אליי?"
אני: "מממ… בסדר מתי?"
עומר: "את… א… יכולה לבוא עכשיו? נגיד?"
אני: "כן בטח! למה לא? רק תן לי איזה עוד רבע שעה ככה לישון עוד קצת….." אמרתי ופיהקתי פיהוק ע-נ-קק.
עומר: "יאללה אני יוצא עכשיו, ביי" אמר, -"רגע עו….. מר…" אמרתי. אבל הוא הספיק לנתק.
נאנחתי. פשטתי את הכותנת הסמרטוטית שלי, זאת שאני אף פעם לא לובשת ליד אביה כי היא כבר לא סובלת אותה…
לבשתי חולצת טריקו וטייץ' שחור, וכפכפי אצבע.
סירקתי את השיער וסיימתי להיתארגן בדיוק כשעומר צפצף לי מבחוץ.
"רוני, אני יוצאת עם עומר, אל תעשי שטויות!" קראתי לה מלמטה.
יצאתי וצעדתי לאורך השביל.
ראיתי את הפרצוף המחייך של עומר מביט בי ממושב הנהג במכונית הישנה של דוד שלו.
שנייה לפני שפתחתי את הדלת שמעתי שריקה.
הפנתי את ראשי לכיוון השריקה.
ופשוט הייתי בשוק!