היומן הכתום של טל – פרק 8

יום שלישי 10:30

שלום יומן כתום שלי! (שלמען האמת, הצבע שלך כבר לא כל כך נורא…)
הפסקתי בנקודה ששירי ואביה באו אליי כדי לעזור לבחור לי בגדים לדייט עם הגבר הכי חתיך שיש בעולם!!
הן באו אליי בסערה כאילו הן בורחות מהמאפיה או מהמשטרה.
התחבקנו חיבוק חטף ועלינו מהר מה לחדר שלי.
אביה בטבעיות פתחה את הארון שלי. שירי נעמדה לידה. שתיהן המהמו ובחנו כל בגד ובגד.
"אוקי… אז זה לא יהיה כל כך קל כמו שקיוויתי" אמרה שירי.
"אכן המצב קשה!" הצדיקה אותה אביה והן קרצו אחת לשנייה.
"טוב! נתחיל לעבוד!" אמרה בסמכותיות שירי.
היא ואביה הוציאו מן הארון שמלות קיציות, מכנסונים קצרים וסקסיים וחולצות עם מחשוף דברים שלא היה לי מושג שיש לי בארון!
הן הניחו את כל הבגדים עם המיטה.
הן בחנו כל בגד, אחד אחד ופסלו בלי להניד עפעף עד שהגיעו לבגד המיועד!
הייתי בשוק! מאיפה הדבר הזה צץ בארון שלי?!
הן מצאו לי שמלה מתוקה מתוקה מתוקה שחוקה שהחצאית שלה עם פרחים ורודים וירוקים עם וואחד מחשוף (בלי עין הרע!) עם הגוזייה הסקסית הוררדה שלי.
הן הלבישו אותי והתאימו לי סנדלים עם עקב ע-נ-ק (אבל לא מוגזם! למזלי…) ששירי הביאה בצבע שחור .
הן איפרו אותי בעיפרון ירוק (זה הצבע שהכי מתאים לי לעיניים ולא, זה לא יוצא גותי מזוויע) וצללית ורודה בהיק עם ליפסטיק ורדרד עם ריח משגע! (תות מתקתק שקיבלתי מרוני)
"וואו!" אמרה שירי
"תראי מה יצא מהילדה הקטנה והתמימה שלנו…" אמרה אביה בקול בוכה ומתרגש ושלושתנו פרצנו בצחוק.
"תודה תודה תודה! אתן לא מבינות כמה זה חשווווב לייי!" אמרתי להן והתחבקנו חיבוק משולש.
הן צילמו אותי והורידו לי את איפור.
קיבלתי את הבגדים יפה יפה, שלא ייווצר אף קמט בבגדים המושלמים שלי שאני הולכת ללבוש לדייט המושלם שלי עם הבחור המושלם שלי…. אה….
נפרדנו בחיבוק משולש (שוב)
ומיד רצתי למקלחת.
דמיינתי שאני שרה לעומרי'קו שלי שיר אהבה (שכמובן לווה בזיופים קשים עד מריטת שערות מרוב עצבים).
מרחתי את הזמן. רציתי שלא יגמר לעולם!
כמובן שהייתי יכולה להמשיך לשיר ולזייף מתחת לזרם המים עד למחרת לולא רוני דפקה על הדלת כמו משוגעת כי היא צריכה לשירותים וגם להתקלח.
לבסוף התייאשתי מלהילחם על מקומי המופלא במקלחת ויצאתי.
המחשב השמיע צפצוף. גלי המעצבנת שלחה הודעה.
ממתי גלי שולחת לי הודעות?!?!
'היי טל, מה קורה?'
'מה את רוצה ממני?'
'סתם, רציתי לשאול לשלוך! קרה משהו?'
'גלי, החנפנות הזו לא תעזרו לך, תגידי מה את רוצה או שאני מתנתקת!'
'טוב טוב תפסת אותי!' היא כתבה 'רציתי לשאול אם תרצי לבוא איתי ועם לידורי שלי לים ביום שישי הבא'.
לידורי שלי? הם שוב ביחד?
'מה את אומרת?'
'למה את צריכה אותי?' שאלתי, מתוחה.
'כי אני רוצה לשמור על קשרים טובים גם בחופש… זה רע?'
'מה פתאום איתי?' שאלתי.
'סתם! אני רוצה שנתקן את המערכת יחסים בינינו! זה בסדר מבחינתך?' שאלה.
'אני באה עם שירי ואביה, אחרת אני לא באה' כתבתי.
'תעשי מה שאת רוצה! It a free country baby!'
'יופי!'
'ביי טל! נתראה יום שישי ב-3 בים!'
'ביי' כתבתי
סימסתי לאביה ולשירי: 'יום שישי הבא, 3 בצהרים אנחנו בים!'
שלחתי לכל אחת וסגרתי את הטלפון! אני גמורה מעייפות.
ואז זה שוב עלה לי לראש. למה הסכמתי בכלל?
יום שני 10:00

"קומי כבר ישנוני!" אמרה רוני והסיטה את הוילון. לא שמתי לב שנרדמתי אתמול עם היומן והעיפרון ביד, כשעליי המגבת שהתייבשתי איתה. מקווה שלא הצטננתי!
"מה השעה?" עניתי מבולבלת
"כבר עשר בבוקר!" אמרה רוני והצביעה על השעון הפרחוני שקנתה לי שירי ביומולדת של שנה שעברה. שעון גדול מברזל, המצוירים עליו פרחים גדולים וקטנים.
ירדתי מהמיטה בעצלתיים. מתנדנדת מצד לצד, הלכתי לאמבטיה ושטפתי פנים וצחצחתי שיניים. גיליתי שקמו לתחייה עוד שני חצ'קונים מעיקים. אחד במצח ואחד על האף. מחזה מאוד לא מחמיא לדייט ראשון…. מקווה שעד אז זה יעבור!
כשירדתי לסלון, רוני רבצה מול הטלויזיה. ארתור. אני כל כך אוהבת את הסדרה הזו! חחח…. מטופש קצת, לא?
מזגתי לי כוס חלב ומרחתי גבינה לבנה על הלחם "הבריא" של אמא.
"את לא צריכה להיות עכשיו בקייטנה?" שאלתי את רוני
"לא באלי…." הודיעה ובזה סיכמה את הנושא.
"טוב…" אמרתי וגילגלתי עיניים.
"תגידי, טלטל" פתחה רוני
"מי זה החתיך הזה שדיברת איתו באונייה?" שאלה בהפתעה.
הרמתי את גבותיי. מה? איך? מה היא הספיקה לראות?! היא ראתה שהחלפנו טלפונים? או או….
"מאיפה הקרצת את השאלה הזו?" שאלתי. זה הדבר היחיד שעלה לי לראש כדי שהיא לא תחשוב שאני מתאמצת לחשוב על תשובה מתחכמת כדי להסתיר אותו ממנה
"סתם שאלתי…" היא אמרה והפנתה את ראשה לכיוון הטלויזיה. בעודה ממשיכה לראות ארתור היא חזרה ושאלה: "נו? אז מי זה?!"
"לא עניינך קרצי!" אמרתי ונתתי לך צ'פחה קטנה בכתף.
"את לא רוצה לספר לי? אם לא אני ממש אבין אותך! זה טבעי!…" היא אמרה בקול אמהי
"באמת תביני אותי?" שאלתי
"אההא!" אמרה והינהנה בראשה.
"אז אני לא רוצה לספר לך!" אמרתי
"טוב… אז אני לא אספר לך על אמיר" אמרה וחייכה חיוך זדוני.
"אמיר?!" שאלתי מופתעת "מה לך ולו?"
"לא רוצה להגיד לך!" אמרה וחייכה, "הרי את צריכה להבין אותי!" אמרה בקול המתחכם והמעצבן שלה
"את סוחטת אותי? את לא מתביישת?!" שאלתי-אמרתי לה
"כן ולא!" אמרה, "כן סוחטת, ולא! לא מתביישת!"
"טוב…" נכנעתי, "אז ככה: כתבתי ביומן שאמא נתנה לי בשיט והוא ניגש אליי. התחלנו לדבר וזה וזה, ואז הוא ביקש את הטלפון שלי. אתמול הוא התקשר וקבענו ביום שבת הבאה, בים כי הוא בא לפה לחופשה וזה…" אמרתי.
"וואו, את ממש יודעת להביע את עצמך…" נאנחה, "ומה זה ה'זה' הזה?"
"זה… זה!" אמרתי וזרקתי עליה כרית.
היא זרקה עליי כרית.
והתחלנו לזרוק אחת על השנייה כריות, עד שהכרית של רוני פגעה בכוס חלב שלי והכל נשפך על הרצפה.
אז הודענו על הפסקת אש וניקינו את הרצפה.
הטלפון של צפצף.
הודעות חדשות:
שירי: 'מה קורה? למה את לא מתחברת בצ'אט?? יש קרב סוער בין דניאל לבין תום' אה… דניאל ותום נאנחתי, הילדים הכי קרציות בבית ספר.
אביה: ' מה חדש? באה לסאות' קופי היום? קבענו? תחזרי אליי!'
אמא: 'סופסוף התעוררת! אל תשכחי ללכת לסופר!'
ולידור.
לידור???
'את באה איתנו לים? אני מחכה רק לך! אל תאכזבי אותי'.
מה??? הוא בטח צוחק!
או שלא? אני חייבת להפגש עם שירי ואביה.
סימסתי לאביה: 'אני באה! נפגש כמה שיותר מוקדם! תסמסי לשירי! ישיבת צוות!'
הנחתי את הפאלפון שלי על השולחן ועצרתי את רוני שהייתה בדרכה למטבח עם הכוס שלי
"רגע!" עצרתי אותה, "אז מה אמרת שקורה בינך לבין אמיר?"
היא חייכה חיוך גדול והניחה את הכוס על השולחן
"האמת?" אמרה, "שום דבר! רציתי לדעת מי זה החתיך הזה שלך ועם הוא פנוי…" היא צחקקה ורצה לחדר שלה, בעודה הופכת את הצחקוק החמוד והמתוק שלה לצחוק גדול וסוחף.
התיישבתי על הספה. ואז פרצתי בצחוק המדבק של רוני
"איזו סתומה.." נאנחתי וצחקתי.