היומן הכתום של טל – פרק 9 (חלק ב')

**המשך**

"מה השעה?" שאלתי את לידור
"רבע לשבע" אמר, אחרי שהביט בשעון מים שלו
"וואי, כבר מאוחר, נספיק להתייבש?" שאלתי את שירי
"אני מקווה" היא ענתה
"מה אתן הולכות כל כך מוקדם?" שאלה גלי בקול הלגלגני שלה
"כן, אנחנו פה כבר משלוש…" אמרה אביה.
"מה? אז מה? עוד מעט יש כאן בחוף מסיבה של השכבה של אח שלי. הזמנתי לכולנו מקום" אמרה גלי.
"אני לא יודעת אם אמא שלי תרשה…" אמרה שירי, "הבטחנו לה עד שבע"
"תתקשרו ותשאלו. לא נכנסים יותר למים!" אמרה גלי בקול של כאילו דה?!
אני ואביה הוצאנו את הניידים שלנו. שירי שכחה את שלה בבית ובקשה ממני שיחה.
התקשרתי לאמא. ידעתי שהיא לא ממש תסמפט את העניין הזה….
"הלו?" ענתה אמא
"היי אמא מה קורה?" שאלתי
"היי מתוקה, מה איתך? נהנת?"
"כן! היה ממש כייף כאן!"
"את צריכה שאני אאסוף אותך?" שאלה
"לא לא… תשמעי אמא, גלי הזמינה לכולנו כאן מקומות במסיבה של השכבה של אח שלה."
"איפה?" שאלה בתוקפנות
"כאן כאן! בחוף! אני יכולה להישאר כאן?" שאלתי בהיסוס.
שתיקה.
"אמא?" שאלתי "את כאן?"
"כן כן אני צריכה לחשוב על זה…"
"אבל אמא המסיבה עוד מעט…. מתי זה 'תחשבי'?"
"אני צריכה לדבר עם אבא. שנייה!" אמרה.
חיכיתי שתיי דקות והיא ענתה
"טלטל?"
"כן אמא?, אפשר?"
"תשמעי טלטל, גם אני וגם אבא מאוד מאוד סומכים עלייך, אבל אנחנו מאוד פוחדים! אנחנו דואגים לך… את מבינה אותנו?"
"כן אמא…."
"אבל!" אמרה מיד, "אני סומכת עליך שלא תעשי שטויות! את לא נכנסת יותר למים! ולא שותה אלכוהול! ולא מעשנת ולא לוקחת סמי…"
"אל תדאגי אמא! עליי אפשר לסמוך!"
"רגע, גם שירי ואביה נשארות?" שאלה
"נו כמה זמן?" לחשה לי שירי, כשהתחלו להגיע החוגגים.
"שנייה…." עניתי לה
"מה אמרת מאמי?" שאלה אמא
"לאביה מסכימים אם נשמור אחת על השנייה אבל שירי עוד לא שאלה"
"טוב… תזהרי מתוקה!"
"תודה אמא, אוהבת אותך!"
"ביי טלטל!"
"ביי"
ניתקתי
"נו? כמה זמן?!?!" שאלה שירי וחטפה לי את הטלפון מהיד.
היא חייגה לאמא שלה. שמעתי אותה צווחת על שירי.
"תני לי אותה שנייה" אמרתי לה.
"הלו?" עניתי
"היי שלום טל, מזה המסיבה הזאתי?" שאלה מודאגת
"זו מסיבה שארגנו מהשכבה של אח של גלי"
"זה בחוף?"
"כן" עניתי
"איך נותנים לילדים להיות בחוף בחושך? אני לא מבינה!"
"לימור, אין לך מה לדאוג! אני נשארת ואביה נשארת! אם תהייה סכנה כלשהי, או אלימות כאן, או לא משנה מה, אני, אביה ושירי עפות מכאן" שכנעתי אותה.
"עד איזה שעה זה?" שאלה לימור
"גלי אומרת שזה עד אחד בלילה, אבל אני אביה ושירי נלך הרבה יותר מוקדם!"
"טלטל! אם קורה משהו לשירי אני הורגת אותך ואת אביה!" אמרה וצחקקה
"אין בעיות! תסמכי עליי!" אמרתי
"ביי מתוקה!"
ניתקתי.

המסיבה התחילה והיה נהדר!
"טלטל! תראי כמה חתיכים!" התלהבה שירי והצביעה על כמה ממש ממש ממש חתיכייייים
"שירוש, אני חושבת ששתית יותר מדי קולה…" אמרתי והורדתי את כוס הקולה שהחזיקה ביד.
"טל, השעה כבר שתיים עשרה אמא שלי מתה מפחד! זזנו?" שאלה אביה
"כן, אם לימור תראה את שירי ככה, מסטולה מכל הקופאין והחתיכים שיש פה היא תהרוג אותי…" אמרתי וחייכתי.
טלפנו לאמא של שירי, שידענו שהיא ערה כי היא כל שעה עגולה צלצלה.
נפרדנו מגלי ומלידור בחיבוקים ונשיקות.
"היה ממש כייף!" אמר לידור ונתן לי נשיקה בלחי. למרות שהלב שלי דפק במהירות נסיתי להראות 'קולית' וזורמת עם זה לגמריי.
הוא חיבק אותי חזק חזק והתנדנדנו מצד לצד.
"גלי לא תכעס מזה?" שאלתי אותו
"לא…" אמר ונתן לי עוד נשיקה בלחי. טוב בעצם הזזתי את הראש בדיוק באותו זמן ככה שהוא נתן לי נשיקה ממש קרוב לשפתיים (!!) מזל שגלי לא הייתה פה:)
כן, כנראה שהוא שתה היום. והרבה לפי מה שנדמה לי….
אמא של שירי צפצפה, ושלשתינו רצנו אל האוטו.
"איך היה?" שאלה לימור איך שנכנסנו
"היה כייף חיים!" אמרה שירי וחייכנו זו לזו.
"אביה, אמא שלך דברה איתי, היא ואבא שלך הולכים לבית החולים עם האח שלך, דודה שלך יולדת. אז את תשני אצלנו היום."
"באמת?" שמחה אביה ואני ושירי חיבקנו אותה משניה הצדדים.
"טלוש, אם את רוצה את גם יכולה להצטרף!" אמרה לימור.
"לא, לא, הייתי שמחה אבל אמא שלי בחיים לא תיתן לי…" אמרתי וחייכתי.
הורידו אותי בבית.
נכנסתי צוהלת ושמחה ונשכבתי על המיטה.
הייתי כל כך גמורה וסחוטה עד שנרדמתי עם הבגד ים והאור הדולק…