היומן הכתום של טל – פרק 1

יום חמישי, 7:45
הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיניי היה הרים.
הרים צהובים.
הסתכלתי לשמאלי. ראיתי את אחותי רוני ישנה כמו בול עץ.
אמא ואבא מלפנים מקשקשים על מה נעשה בחופשה.
אמא בלבלה לאבא את השכל על זוג הנעליים היפות שראתה בחנות, ואבא התברבר על המסך הענק שראה באנטרנט.
ברקע נשמע השיר "בפרדסים של גן עדן"
של "התקווה 6".
עוד שעה וחצי לאילת.
כל כך כיף!!
אני רואה את עצמי בבריכה, שותה קולה קרה עם קרח ולימון, מקשקשת עם שירי ואביה החברות הכי טובות בעולם, מסננת את גלי הילדה הכי מעצבנת בעולם, ומתבטלת כל היום בלובי של המלון.
מפנטזת שלידור, הילד הכי חתיך בשכבה מתגעגע אלי ומחפש בנרות את מספר הטלפון שלי רק כדי לספר לי ש…
טוב,טוב… כן אני יודעת! אני חיה בהזיות! (זה לפחות מה שאביה הייתה אומרת לי…)
אז אני אתחיל מההתחלה!
אני טל, טל רבינוביץ'.
אני בת שש עשרה בחודש הבא.
ביום האחרון של השנה קבלתי מאמא שלי, גליה, מתנה לכבוד הציונים הטובים שחרשתי בשבילם כל המחצית…
חשבתי שזה יהיה משו נרמאלי! אייפון, הרומן שאני מחכה לו כבר חמישה חודשים או לפחות מנוי לבריכה או משהו כזה…
אבל לא! היא הייתה צריכה לקנות לי דווקא יומן!
ועוד כתום! איזה מין צבע זה?!?!?
היא אומרת שאני ילדה מאוד יצירתית ושאני צריכה לבטא את עצמי יותר ובלה בלה בלה…:(
ממש לא פייר! (במיוחד כי לרוני, אחותי, היא קנתה טלפון חדש והיא רק בת עשר…)
בכל מקרה, יש לי את החברות הכי מדהימות בעולם!- שירי ואביה. אני מכירה אותן מגן אתי.
חוץ מהיומן הכתום הזה, הסיוט של החיים שלי היא לא אחרת מגלי, הילדה הכי יפה ומקובלת בכיתה.
אתה מכיר את זה יומן? את המשהו הזה שתמיד יותר טוב ממך, יותר מוצלח ממך, יותר אהוב ממך?
זה שגונב לך את כל הבחורים שסופסוף קבלו שכל להציע לך לצאת איתם למרות שאת כבר חודשים מתאמצת להראות בעינייהם טוב ולעשות עליהם רושם ואז היא באה לוקחת לך אותם ואומרת לך ש…
אויי, סליחה… לא שמתי לב שאני מגזימה קצת… (כן, אני ג'ינג'ית עצבנית…)
חוץ מזה שאני ג'ינג'ית, וחוץ מזה שגלי היא מעצבנת, עוד משהו שמעצבן אותי זה שלידור, הילד הכי חתיך הכי מושלם והכי אהוב בשכבה לא מסתכל עלי אפילו!
אתה יודע למה זה כואב יומן? כי הוא מכיר אותי מגן אתי! (למרות שעכשיו אני מבינה למה הוא עוד לא הזמין אותי לצאת איתו… כנראה עוד לא השתחרר מהטראומה שהייתי מוציאה את החביתה מהסנדוויץ' וזורקת אותה עליו…:P).
מעניין מה עוד יכול להשתבש לי השנה??

9:00
הודעה משירי: 'סקופ לוהט מחדשות תל-אביב! גלי ולידור נפרדו!'
"יש!" צעקתי כמו מטומטמת כשכולם חצי ישנים.
כבר רואים מכאן את אילת.
אני שומעת ב-mp3 את ג'ייסון דרולו.
מוזיקה תמיד משפיעה על הכתיבה שלי:)
הודעה מקפיצה מאביה: 'שמעת את החדשות על לידור וגלי??'
'כן, שירי סימסה לי'
'זה גדול לא?'
'כן…' עניתי
'אז למה נראה לי שאת לא הכי מרוצה??' היא שאלה…
לא כתבתי.
'טלטל?? את שם?'
'כי לי לא יהייה אף פעם סיכוי איתו! אם הוא יבחר במשהי מאיתנו הוא יבחר בך או בשירי!'
'למה את חושבת ככה מאמי?'
'כי את גבוהה, עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני מתולתל ושירי עם שיער שחור בוהק עם עיניים ירוקות וגוון אור אקזוטי'
'ואת ג'יג'ית מנומשת יפייפיה כמו נסיכה עם עור לבן וצח ממש כמו מהאגדות!' היא ענתה לי.
לא רציתי לענות, אז כיביתי את הפלאפון והסתכלתי על הים של אילת שמתקרב ועל הבניינים הגבוהים ובתי המלון.

12:10
אחרי מסע קניות הסטרי של אמא, של רוני, ושלי, חזרנו למלון ואני ורוני קפצנו לבריכה כאילו אף פעם לא ראינו בריכה בחיים.
אחרי ששחיתי ונשרפתי (עד כמה מפתיע) כמו כל שנה, הודעתי לרוני שאני פורשת ונשכבתי על אחד הכיסאות שסביב הבריכה.
איך שהדלקתי את הטלפון ישר ראיתי-
5 שיחות שלא נענו- 2 משירי ו3 מאביה.
6 הודעות משירי
1 הודעה מלידור
4 הודעות מאביה…

הודעה מלידור?!?!

מיד קפצתי ופתחתי את ההודעה…
כבר פנטזתי מה יהי כתוב שם, אבל טעיתי בגדול…
היה כתוב שם:
'היי טל! אולי גלי אמרה לך משהו עליי? תחזירי לי תשובה מתי שתוכלי, לידור'
הדעה כ-ל- -כ-ך סתמית בחיים לא קיבלתי!
לקח לי חמש שניות לקלוט מה קורה כאן, ואז התפוצצתי מצחוק הסטרי במיוחד שגרר אחריו מבטים נוקבים של המתרחצים.
אמרתי לעצמי שזה הדבר הראשון שאני אומרת לאביה ולשירי איך שאני חוזרת לתל-אביב.
אבל קודם, אני סוגרת את הטלפון!.