הייתי פעם- פרק 3

תווי פניו יפים, אני משתדלת לא להשוות לאהוד. שערו חום וגולש לעניו התכולות. אני רואה שהוא לא רופא. הוא אח. הוא מחייך אלי ופונה אלי בנחמדות של מקצוע. "איך את?" אני מהננת. הוא מחייך, וחייוכו מגיע לעניים. אני כמעט משווה לאהוד אך אז מפסיקה. "אמא בואי" הוא מסמן לאימי באצבעו וממשיך. "עוד מעט תבוא תיאה, אישה נחמדה לדבר איתך." הוא מחייך שוב. כשהם יוצאים אני ממהרת לסרוק את החדר אחר דבר חד. דבר שיקרב אותי לאהוד.כשאני מתיישבת כדי להגביר את שדה ראייתי הדלת נפתחת ואני נאנחת. "היי מאיה. ממצב?" מי שמסתבר ששמה תיאה נכנסת לחדר. חשבתי שהיא תהיה פסיכולוגית עם משקפים על קצה האף וקוקס הדוק. אך היא הייתה ההפך. שערה פזור ,בידה האחת דפדת ופאלפון ובשנייה כוס קפה. היא מתיישבת בנינוחיות על כיסא ולוגמת מהקפה. "את יודעת את מי פגשתי בדרך??" אני מרימה גבה. "וורד ווטים" היא נראתה נרגשת. "אה.. ההיא מכוכב נולד." אני ממלמלת. היא מהננת בהתרגשות וממשיכה. "היא לא באמת יפה.." אני מגחכת, ושואלת. "איזה יום היום?" היא מחייכת ומגרדת במצחה, ומיד פורצת בצחוק. "חמישי" אני נשכבת בחזרה ומנסה לסגור את עפעפי אך גל של געגועים לאהוד תוקפים אותי. "אל תשני, עד שהגעתי." מתחננת תיאה, ואני מחייכת. "נראה לך שאני ארדם?"