הילד הרע, מה? – פרק 2

"למי יש למבורגיני?!!" אמר אוסטין ברגע שהוא הגיע, "למי לעזעזאל יש ל-מ-ב-ו-ר-ג-י-נ-י-?!!"
"היי אוסטין." אמרתי, ניסיתי להישמע אדישה, "הלמבורגיני? היא שלי." אוסטין הסתכל עלי שוב, "הלמבורגיני? שלך?? חה, הצחקת אותי. לחנונית יש למבורגיני." צחק אוסטין.
"אוקיי. כנס." אמרתי בעדינות. נפגעתי ממנו. 'חנונית?'
"את באמת קוראת ספרים שוב ושוב?!" אמר והסתכל עלי במבט קשוח, "כאילו, זה משעמם."
"לא זה לא!! עכשיו, אתה פה בשביל עזרה, לא?! אתה רוצה ללכת?" אמרתי בעודי פותחת את הדלת בשביל להמחיש את מילותי.
"אממ.. אוקיי. נעלה למעלה?" אמר והחווה על גרם המדרגות.
"כן." השבתי והתחלתי לטפס למעלה.

נעמדנו מול דלת החדר שלי, עליה היה ציור של אמיגו.
"את ציירת?" אמר בעודו מביט בציור בהשתאות, "זה יפה."
"אוסטין, הכל בסדר? הרגע אמרת שמשהו שלי י-פ-ה-." לעגתי לו, "הבחור הרע אומר שמשהו יפה?"
"מה?!" יצא אוסטין מהטראנס, "לא אמרתי שזה י-פ-ה." אמר ופתח את דלת החדר שלי בחוזקה.
"הכל אצלך מקושקש בצבעים?!" שאל, מביט לכל עבר.
"כן. עכשיו עם בא-לך, נתחיל את העבודה שלך." אמרתי.
עכשיו שאני חושבת על זה, אוסטין, הוא סתם סנוב. 'לא אכפת לי ממנו.'

"אז את זה לא הצלחת??" אמרתי, מביטה בעבודה הפשוטה, "זה דורש רק לקרוא את זה." החוותי על שלושת הדפים שהיו מהודקים בסיכה אחד לשני. העברתי את האצבע של על המילים השחורות.
"זאת הבעיה. אני לא אוהב לקרוא. תקראי לי." אמר.
הבטתי בו בבוז, "בגלל זה אתה פה? בגלל שלא בא-לך לקרוא?! חתיכת.." לא רציתי להשלים את המשפט, "אתה פשוט אדיוט." אמרתי באדישות, "תקרא את זה. אחרי זה תדבר איתי." דחפתי לידיו את הדפים, "אני הולכת לרכב. תתקשר אלי שתסיים." הושבתי אותו מול השולחן שלי והתחלתי לצעוד החוצה, לאמיגו שלי.
"מה זאת אומרת לרכב? ומה זת אומרת 'תתקשר אלי שתסיים'??" שאל בבלבול,
"אוסטין, אני הולכת לרכב על הסוס שלי, אמיגו." אמרתי בשקט,
"יש לך ס-ו-ס-?? ממה כבר חסר לך?!" צעק אוסטין.
"יש לי סוס. תתקשר אלי שתסיים." פתחתי את הדלת וירדתי במדרגות, צועדת בעצבנות לארווה.

"אוי, אמיגו." לחשתי וטיפסתי על גבו הגבוהה אחרי שהרכבתי עליו את האוכף.
"את תמיד מדברת לסוס שלך?" שאל אוסטין. מלטף את צווארו של אמיגו.
"מאיפה אתה באת?? סיימת?" שאלתי את אוסין בכעס.
הוא פתח ואמר, "לא סיימתי. באתי מהחדר שלך בקומה הראשונה אחרי שחיטטתי לך במגרה של החו–"
"אוסטין סתום!!" צרחתי עליו, אמיגו קצת נבהל וזז באי-נוחות, "תעלה בחזרה למעלה לעשות את
ה-ע-ב-ו-ד-ה-."
לחצתי על בטנו של אמיגו בחוזקה. והוא פרץ בדהירה.
בעודי מתרחקת מאוסטין חשבתי על כך, 'הורי עוזבים אותי למשך חודש. יש לי סיכוי להיות מקובלת.'
"זינג!" עלה במוחי רעיון. סובבתי בחוזקה את מושכותיו של אמיגו ודהרתי משם חזרה לארווה.