הילד הרע, מה?- פרק 5

"אני מצטער. את בסדר?" אמר מישהו.
פתחתי את עייני בעדינות.
לנער שמולי היה שיער חום ועיינים ירוקות.
הוא היה נאה, מאוד.
"היי." פלטתי, כאילו לא נפלתי מאמיגו ממש הרגע, "מי אתה?"
"הייי גם לך." צחק בקול, "אני ג'יייקוב."
הבטתי בעורו השחום, שהשתלב כ"כ יפה עם עייניו הירוקות. ראו שהוא לא מכאן.
"מאיפה אתה? המראה שלך לא מתאים לעיירה הקודרת הזאת."
"נכון. אני לא מפה. אני מצטער בקשר לנפילה, אממ.. הייתי צריך לנחש שהסוס יבהל. אני רוכב גם."
בתוך תוכי, אני חושבת שצווחתי מאושר. הוא פשוט מושלם.
שהייתי יותר צעירה, בערך בגיל 14, הייתי פוסלת בנים עם הם לא היו רוכבים.
"אני רציתי לתקן אותך, שרכבת, המסלול היה מסודר ככה שבקפיצה השלישית לא היה לך מספיק זמן לפנות, ואני צרחתי, והנה אנחנו."
"אני ואמיגו רוכבים הרבה שנים, אולי ראית אותנו בטלוויזה בתחרות 'אמריקן הורס.' (התחרות לא באמת קיימת, סתם המצאתי.) אנחנו מתחרים הרבה."
ג'ייקוב הביט שוב באמיגו ומבטו נדד שוב אל פני, "אוי אלוהים! את.. את קימברלי- אן! והמכונה הזאת, " הצביע על אמיגו, "זה סוס נהדר! זוכה פרסים!"
"אממ.. כן."
"ואני הפלתי אותך! אני כ"כ מצטער. " מבט של חרטה טיפס על פניו.
"זה בסדר, " מיהרתי להרגיע אותו, "זה טוב ליפול. אומרים שכמה שיותר יותר טוב, לא?"
"כן." צחק.

~מאוחר יותר באותו יום, בשיחת טלפון עם אשלי. ~
"כן אשלי, הוא כן חתיך." אמרתי לאשלי, מספרת לה על ג'ייקוב.
"יופי ! עכשיו תיפגשו."
"לא תודה."
"למה?!" שאלה מזועזעת.
"לא יודעת. לא מתחשק לי." אמתרי וניתקתי.
קפצתי על מיטתי וטמנתי את ראשי בכרית, "אההההההה!!!!!" צרחתי לתוך הכרית.
מכירים? אני עושה את זה הרבה, זה משחרר.
החלטתי מיד, 'אני יוצאת לבלות היום.'
נכנסתי למקלחת, וסיבנתי את עצמי בריח לוונדר מתקתק.
שיערי הבלונדיני נשאר פזור מאחור. התבשמתי, ריססתי את עצמי בדורדוראנט וניגשתי לארון.
התלבטתי בין ג'ינס שחור וחולצת טריקו לבנה לבין שמלה בצבע שמנת שמתאימה לצבע עורי השחום.

בסוף, אחרי שהתחשבתי בדעתה של אשלי ודעתו של אוסטין, בחרתי בשמלה . נעלתי נעליים 'רצחניות' בצבע חום ומעיל עור בצבע חום. ענדתי שרשרת זהב וכמה צמידים.
התאפרתי ממש בקטנה וטלפנתי לאשלי,
"רוצה לצאת היום?" שאלתי,
"ברור! את מי מזמינים?!"
"את מי שבא לך. את אחראית."
נשמע קול ניתוק.
הבטתי במראה הענקתי שניצבה לי בחדר, מסתכלת על עצמי.
' מי זאת?' שאלתי את עצמי, 'זאת לא אני.'
אבל, זאת אני המקובלת. זאת אני שכולם אוהבים.