היער | דיימונד – פרק 10 : הרעד .

פרק 10 :

הזעם זה הדבר שהניע את דיימונד ללכת למצוא אותו . את האלף ההוא .
היר רצה במהירות לעבר ביתה , שהיה בעצם עץ חלול . היא הרכיבה שם סולם , כדי שתוכל לטפס למעלה . הטיפוס היה מעייף , הוא ארך כמעט מצחצית שעה . דיימונד בחרה דווקא בעץ הזה כי הוא גבוהה מאוד , ככה שהטיפוס יעייף את ה"אורחים" הלא רצויים . דבר שעבד כמובן .

שהגיעה למעלה , היא בירכה לשלום את יהלום דלתה בצבע האפרסק המוכר , והוא חייך אליה .
היא פתחה את הדלת בתנופה , והלכה לארונה . היא התלבטה בין שמלה לבנה יפיפיפייה לבין בגדי ציד חומים . כמעט ובחרה בשמלה הלבנה , כי האלף ההוא זכר , והיא ..
" אוח !" צעקה בכעס דיימונד , " היצור המטופש הזה .. " ובשביל להוכיח לעצמה , שהיא לא מאוהבת , היא בחרה בבגדי הציד . היא התפשטה , הקור נגע בה כמו כמחטים זעירים , והיא מיהרה להתלבש . לאחר שסיימה , טיפסה מהר במעלה המדרגות ומילאה תרמיל ישן שמצאה בתפוזים , תפוחים ונקטר אמרוסו , נקטר מחזק . היא לא ידעה , אולי תצטרך את זה . היא דחסה הכל לתרמיל , והתכוננה ליציאה . אבל אז נזכרה בברדס שלה , השחור עם סמל יהלום רקום מאחור . היא צעדה בזריזות לכיוונו וחטפה אותו במהירות . היא רצה במורד הסולם , והרימה את הכובע מעל לראשה . הדבר היחידי שהברדס לא הצליח להסתיר – זה את אוזניה המחודדות .

אית'ן רצה לספר לאיזבל את הכל . " איזבל ?" שאל אותה , לאחר שסיים לשתות את כוס המים שנתנה לו . הוא הניח את הכוס בצד , ונשם עמוק . " אני חושב שאני מאוהב . " אמר לה . הוא ראה את הציפייה בעייניה , לדבר שלא ידע משהו . היא נשענה קדימה ושריברבה את שפתייה .
" מה את עושה ?!" שאל בחרדה . איזבל מיצמצה בעייניה , וסומק עז טייל על לחייה .
" כלום .. תמשיך !" דרשה . היא התקופפה בחזרה לכיסאה ושיכלה את רגליה , מנופפת בשיערה האדום .
" בזמן ההתמוטטות שלי , עברתי חיזיון . בחיזיון , ראיתי אלפית . נוספת ! היא הייתה יפיפייה , מסוכנת . הכל ביחד ! שפתייה אדומות כוורד בשיא הפריחה , שיערה חום כגזעי העצים , עייניה ירוקות כאבן האזמרגד .. אוי , היא כ"כ יפה !" התלונן אית'ן . הוא שמח , חיוך דביק נמרח על שפתיו .
" היא הבחינה בי , וניסתה לגעת בבבואה שלי , אך לא הצליחה , ואז זה נגמר .. " סיים .

דיימונד דירבנה במחשבותיה את ג'ק , שהתעופף מעל היער , בעקבות ליבה של דיימונד . הם חיברו את תודעותיהם והמשיכו בדרכם , מחפשים אחר משוא ליבה .

איזבל כעסה . היא התעצבנה . היא לא האמינה שאלפית אחרת , באה בשנייה , וקוטפת את משאלת ליבה : אית'ן . בלי אפילו להתאמץ ! הזעם טיפס אל פניה והאדים אותן . היא שמעה במעומעם את דבריו של אית'ן , ששואלים אותה עם היא בסדר . " איזבל תעני לי !| צעק , אך היא לא שמעה . הזעם השתלט עלייה , והיא נהפכה לדרקונית . היא הביטה באית'ן המופתע וזינקה עליו , בלי להסס בכלל . היא הטיחה אותו על הרצפה , בזמן שהוא משנה צורה גם . היא שרטה בטופריה את פניו – חותכת את בשרו הקשה , ללא שום חרטה . היא הביטה בדמו הכחול זולג , נוזל על קשקשיו ומקלקל את מראו .
" מה את עושה ?! מה עובר עלייך ! איזבל ?!" צעק , מנסה להשתחרר מאיזת המוות שלה בלי ללפגוע בה . איזבל התעלמה , והמשיכה לשרטו אותו , בלווית נהמותיה הצורמניות .
לפתע , עייניו של אית'ן נדלקו בלהבה ירוקה . הוא זעם . אית'ן הדף אותה בשאגה , וירק אש ירוקה לכל עבר . האש חרכה את רגלה , צרבה בבשרה . היא יללה וייבבה , ונסוגה לאחור . היא חשפה את שינייה , בנהמה קולנית . הפחד מאית'ן צרב בעורקייה . הוא התרומם על רגליו , צעד לעברה בצעדים רחבים , שהיו הדבר היחידי שנשמעו באולם , חוץ מיבבותיה המפוחדות של איזבל . אית'ן ליקק את ניביו ברעשנות , והרים את כנפיו כמעה , חושף דוקרן מורעל , מתכונן למכת המוות שעמד להנחית על איזבל .

ג'ק התעופף מעל מבנה מעוגל , שבאמצעו יש חלון גדול מאוד , שקוף ומשובץ .
הוא התעופף , דואה למטה . הוא הביט בריכוז בחלון , וראה ניתן לפתוח אותו מבפנים .
דיימונד חייכה , הושיטה לו תפוח , וירדה מגבו במהירות . היא נופפה לו לשלום וחייכה חיוך רחב .
הוא פחד שיאבד את היצור הקטן הזה , כי הרגיש אחראי עלייה כ"כ . הפחד דקר את אפו בחוזקה , אך הוא ידע , שזה המסע של דיימונד . ושמגיע לה .

דיימונד גיששה אחר בליטה כלשהי שתעזור לה לפתוח את החלון , ואז בפעם הראשונה , הביטה למטה . היא הוכתה הלם – שני דרקונים נלחמו אחד בשני . גמישים כ"כ , מפחידים כ"כ . אש ירוקה נפלטה מפיו של הדרקון הבהיר , צבעו שמנת . דם כחול פרץ מבין קשקשיו היפים . האש צרבה את רגלו של הדרקון האדום , שכעת ילל בהיסטריה . היא הניחה שפרצה בינהם תגרה , והאדום פצע את הדרקון הבהיר . הדרקון הבהיר תקף כעת , הוא הרים את כנפיו כמעה , ומשום מקום נשלף מקצוותיהן האכזריות , דוקרן . הדוקרן היה מורטב בחומר ירוק , שדיימונד ניחשה שהוא רעל . היא הבינה שמכת המוות תבוא בקרוב . ואז היא הביטה בעייניו של הדרקון – כחולות . אנושיות .
היא גיששה אחר התודעה שלו , וראתה שהיא חסומה . מוגנת על ידי חומה . היא ניסתה לפרוץ אותה , וזה הסיח את דעתו של הדרקון , הוא הביט בה . היא נרעדה , והחלון נפתח . גופה קרס פנימה , והיא נחתה על ידיה ורגליה , בתנוחה חתולית למדי .
הדרקון פרץ בצחוק והשתנה – נרעד , ונהפך לאלף . היא השתנקה .