הכל אודות מארה-פרק 46

לאחר שנסתיימה שיחתה עם מארק,החלה מארה להרהר.
"ובכן,אני חייב לזוז.תודה על הקפה."חייך מארק.
"בכייף.."חייכה מארה,במין חיוך מאולץ.
"דברי איתי. יידעי אותי מה החלטת."הוא ביקש ממנה.
מארק היה גבר נאה ואלגנטי.
אך,אין לא את הגינונים של ג'ייק.
ג'ייק הוא חתיך הורס וגבר מדהים ואמיתי.
מארה נותרה לבדה עם הקפה שלה.
מביטה אל האופק,כשדמעות זולגות מעיניה.
היא לא רוצה לוותר על ג'ייק.
אבל אם לא,הוא ימות.
היא נתונה בדילמה נוראית.
לא,אסור לה לספר לו עדיין כל עוד לא החלים.
כשיעמוד שוב על רגליו בכוחות עצמו,היא תספר לו.
ג'ייק לא ידע שהיא עומדת לשבור לו את הלב.
"אני מיצטער,ג'ייק.."היא אמרה בדמעות.
כשבשארית הערב,היא אחזה פיגיון,ושיחקה בו עד שפצעה את עצמה.
היא נכנסה הביתה בסערה.
לאחר שחבשה את ידה היא ניגשה אל ג'ייק שישן עמוק.
בעיניים שטופות דמעות היא אחזה בפיגיון,מתכוונת לנעוץ אותו בליבו של ג'ייק ואז לנעוץ אותו בעצמה.
כן.היא חשבה שכך תוכל לאת ממעגל האימה הזה.
היא חשבה לרצוח את ג'ייק ואז להתאבד.
אך,ליבה לא נתן לה.
לא נתן לה ליטול את חייו.
כן,חייבת להיות דרך אחרת בכדי לצאת מהסיוט הזה.מברית הדמים זהו שנכפתה עליה ועל מארק.
במשך ערב שלם היא ישבה מול המחשב שלה וחיפשה תשובות.
בוקר הגיע.
ג'ייק התעורר.
מארה פעלה כאילו דבר לא השתנה. הכל כרגיל.
פצעיו החלימו במהירות ויעילות.
הוא ערפד.הגוף שלו מחלים מהר יותר מגוף של בנאדם.
מארה שכבה במיטה לצידו.