הכל התחיל מהסוף – פרק 2

מהפרק הקודם:
"מיכל, מיכל" קראה אושרית למיכל
"מה?" אמרה מיכל בקול חולמני "טל שאלה איך היה" אמרתי, לא מבינה כל כך למה מיכל מתנהגת
כמו שהיא מתנהגת עכשיו, "חלומי" אמרה מיכל בחיוך חולמני והמשיכה לעלות לכיתה,
"מוזר" אמרתי בפרצוף לא מבין, ונכנסתי לספרייה בחיוך, אך החיוך ירד בשנייה משפתי כשראיתי
את מה שראיתי…………..

פרק 2:
"בלונדי!" מלמלתי בבלבול,
"קרה משהו?" שאלה זהבה,
"אממ..לא, לא קרה כלום אני..אני רק חשבתי שהמבחנים הם פרטיים" אמרתי בגמגום,
"הם כן" אמרה זהבה,
"אז מה הוא עושה פה?" שאלתי בבלבול,
"להצגה הזאת יש 2 שחקנים ראשיים, בן ובת שמשחקים יחד, והאודישנים לתפקיד של הבן כבר היו, ואביב קיבל את התפקיד, והוא יעזור לנו עם האודישנים" הסבירה זהבה,
"זהבה בעצם אני לא רוצה להיות בתפקיד ראשי, אפשר להיות עץ או משהו" אמרתי בייאוש,
"לא!" אמרה זהבה, "ייאלה, קדימה בואי לפני שאני נותנת לך נבוט בראש" אמרה זהבה משועשעת,
ואני התקדמתי באי רצון, קרן המורה שלנו לדרמה נתנה לי טקסט ואמרה לי לשחק אותו יחד עם
בלונדי כלומר אביב, ושחקתי לא רע האמת, שיניתי הרבה את הטקסט, הרבה טקסט שכחתי אז עשיתי הבעות פנים מוזרות, כן ללא ספק שחקתי טוב, מספיק טוב לתפקיד של עץ או שיח,
העיקר לא תפקיד ראשי, העיקר לא עם בלונדי הקרצייה, לא עם המעצבן הזה, שבאלי לרצוח אותו,
"שיר תקראי למי שאחריך" אמרה לי זהבה כשהאודישן הסתיים ויצאתי מהדלת,
"טל כנסי" אמרתי בעייפות, "בהצלחה" הוספתי ויחד איתי אמרו גם שאר הבנות,
טל נכנסה לאודישן ואני נפרדתי מהבנות וחזרתי לכיתה, "איך היה?" החלו בנות לשאול אותי בדרכי למקום הישיבה שלי, "מספיק לעץ?" שאלה רוני בחיוך כשהתיישבתי, "מספיק לעץ" עניתי בחיוך ופתחתי את הספר שלי לפני שהמורה תקלוט שאני מדברת ולא עושה כלום, והתחלתי לקרוא.

"איזה כיף היה באודישן" אמרה טל בחיוך,
"נכון, כמעט ממתי כשראיתי את אביב בכניסה" אמרה פלורין בהתלהבות,
"כיף? יותר בכיוון של סיוט" אמרתי במבט שלא ניתן היה לקריאה,
"הסיוט הכי טוב שהיא לי" אמרה פלורין בחיוך,
"כן בטח" אמרתי בזלזול וגלגלתי עיניים,
"אני אף פעם לא אבין את הטעם שלך בבנים" אמרה אושרית,
"זה לא קשור אני פשוט…" אמרתי,
"שונאת בלונדיניים" השלימו אותי כולן וצחקו בעוד שאני עשיתי פרצוף כאילו נעלב,
"לא…אני פשוט שונאת בנים שבנות כמוכן נמרחות עליהם" אמרתי, חייכתי חיוך מנצח, קמתי במהירות ורצתי לכיתה, "מה זה אמור להביע?" צעקה אושרית כלא מבינה והצלצול נשמע.

"אחחח… בא לי להרוג את המורה הזאת" אמרה טל בעצבים בדרך חזרה מהבית ספר,
"ספרי לי על זה, סוף שנה והיא חייבת לקבוע לנו מבחן" אמרה אושרית בעצבים,
"והיא אפילו את שתי המבחנים הקודמים היא לא החזירה" אמרתי בעייפות,
"מורה מעצבנת" מלמלה קרן,
"לפחות מחר זהבה תגיד את התוצאות של האודישנים" אמרה טל בהתרגשות,
"ברצינות טל" אמרתי,
"מה?, אני מזה רוצה לדעת אם התקבלתי" אמרה טל בחיוך,
"כע, אני גם לחוצה" אמרה פלורין,
'טל, את בטוח מתקבלת לתפקיד ראשי, פלורין מי המטומטם שלא יקבל אותך למקהלה" אמרה בהחלטיות, "נו אבל עדיין…" התחילה פלורין לומר,
"שום עדיין תפסיקו להיות מטומטמות, ייאלה ביי" אמרתי בחוסר חשק ופניתי לכיוון ביתי מנופפת
לשלום לבנות והם מנופפות לי בחזרה.

~בוקר~
"היי, ילדה" שמעתי קול קורא מאחוריי כשהגעתי לבית הספר והסתובבתי,
"מה?" עניתי באדישות כשראיתי שזה בלונדי,
"תביאי ת'כדור" אמר מתנשף,
"תיקח לבד מה אני משרתת שלך" אמרתי בעצבים,
"נו מה אכפת לך זה לידך" אמר כאילו מתחנן, ואני הרמתי את הכדור וזרקתי אותו לעבר כיוונו,
רק ש..בואו פשוט נאמר שאני לא הקלעית הכי טובה בעולם, ושבלונדי שתה מים באותו הזמן,
"אופסי" אמרתי בקול חמוד,
"את כל כך מתה" אמר בלונדי כשהוא מדגיש כל מילה ומילה בעצבים, והחל לרוץ לכיווני ואני ברחתי…..

המשך יבוא…………