הכל יכול לקרות -פרק 53- יצאנו לטיול שנתי!

נ.מ טל
היום הוא היום הגדול. הטיול השנתי. חיכיתי לזה כל כך המון זמן. מה אכפת לי שלא דיברתי איתם פאקינג חודש ושמעתי שלאליה יש חברה?! זה מאחורי. למזלי החרא הטיולים השנתיים שלנו עם כל הבית ספר והם לארבעה ימים. ארבעה ימים עם שתיהם. באמצע מדבר. נשמע שהולך להיות פיצוץ. (לא כביטוי פאקינג באמת)
אני קמה מהמיטה ולושבת את הבגדים שנראים עלי הכי טוב: טייץ שחור עדוק וגופייה כחולה.
אני אוספת את השיער לקוקו ושמה מסקרה קונסילר ואודם אדום. התיק שלי מוכן. בבית ספר החמוד שלנו ישנים באוהלים,באמצע השטח. הלוואי שאני אשרוד. אני שחכתי משהו אבל. אני לוחקת את השקית הקטנה שמעל המיטה ומכניסה את הכדורים הוורודים עם תאריכים לתיקי.
אני מצחצחת שיניים ויוצאת לדרך.

-בבית ספר-
אני יושבת על הריצפה עם שני כשגיל (אם לא זוכרים הילדה שתפסה את טל ואליה ונחשבת לפריחה רצינית) באה בריצה ומתיישבת לידינו.
״טל! את עדיין עם אליה?!״ היא שואלת יותר נכון צורחת.
״גיל! שקט! אמרת שלא תגלי.״ אני מתעצבנת. מה הקטע לצעוק את העניינים שלי באמצע מגרש בית ספר?!
״נו! לא ענית על השאלה!״ היא קופצת קצת. מוזרה.
״לא.״ אני אומרת. אין לי כוח לדבר עליו.
״את יודעת שהוא נוסע איתנו באוטובוס נכון?״ היא מחייכת חיוך רחב. כוס עמאק. רק את זה הייתי צריכה. לא יוצא לי מהשיער הילד הזה.
״טוב,מה אני אעשה.״ אני מנסה להגיד בקרירות שלא תחשוב שאכפת לי.
״את יודעת שיש שמועה שהזדיינתם.״
״וואי! מתי כולם ירגיעו מזה?! למה לכולם כל כך אכפת ממני?! זה לא שאני הכי מקובלת פה כמוך!״ אני מקפיצה את עצמי אחורה מרוב העצבון.
״תרגעי כפרה זה רק שמועות,את יודעת כמה אומרים עלי שאני הולכת וקופצת מבן לבן?״ היא אומרת בזמן שהיא משפשפת את הציפורניים שלה עם הדבר הזה שאין לי אפילו מושג איך קוראים לו.
״כן,זה לא הכי כיף״ אני נשכבת אחורה מרוב התעייפות. עכשיו שש בבוקר. תמיד יוצאים מוקדם אצליינו.
״תדעי שאני תמיד אומרת להם שאתם אפילו לא זוג או כלום שזה סתם שמועות.״ היא אומרת לי ואני מאמינה לה. באמת שפטתי אותה יותר מידי.
״ תודה,אני באמת מעריכה את זה.״ אני כמעט מסיימת להגיד לפני שהיא מחבקת אותי.
״תדעי שאני תמיד פה.״ היא אומרת לי וקמה.
״וואו לא ידעתי שאתם חברות.״ שני אומרת לי. היא לא הכי מתה על גיל.
״כי לא ידעתי עד עכשיו.״
״אוי הם פה.״ שני אומרת לי שהיא מסתכלת מאחורי גבי.
״אין לי כוח להיסתובב״
״שווה לך,הוא עם שרון.״ בשנייה שהיא מסיימת להגיד את המשפט אני מסתובבת מהר.
כפי ששני אמרה אליה עומד ומצחקק עם שרון בידיו מחייכת כמו הזונה שהיא.
מה היא עושה פה?! היא לא פרשה?! חרא.
אנו מעבירה את עיני לעמרי שעומד ומדבר עם רונה. הם נראים ממש בתוך שיחה עמוקה.
הוא מחייך לה והיא מנשקת אותו על הלכי.
״כנראה שהם עברי הלאה.״ אני מסתובבת בחזרה לשני.
״כנראה.״ היא אומרת עם המון אמפטיה,כי היא יודעת בול איך שאני מרגישה.
״זה רע אם אני אגיד שאני רציתי שהם עדיין ירצו אותי?״
״זה לא רע,זה פשוט..לא אמין. את ידועת אחרי מה שקרה אפשר להבין אותם.״ היא מלטפת לי את היד במובן מנחם.
״כן את צודקת.״
״כולם עכשיו עולים על האוטובוס!״ הרכזת שכבה שלנו אומרת.
כולם קמים והולכים ליציאה של בית ספר.
״שכבה יא! כמה מהילדים שלכם אצטרכו לנסוע עם השכבה שלנו כי אין מספקי מקומות באוטובוסים! אני עכשיו קוראת את השמות של הילדים שאנסעו איתנו:
אליה
עמרי
שרון
רונה
חגית
קרן
בר״
החונכת שלנו מסיימת לקרוא ומחבה את המיקרופון הצורב.
שתיהם. לפאקינג ארבע שעות זה הולך להיות מהנה.

-באוטובוס-
אני מרגישה מישהו מעיר אותי. זאת שני.
״טל הם מדברים עלייך מאחורה.״ היא לוחשת.
אנחנו התיישבנו במוקמות האמצעיים אז אנחנו די קרובים לילדים מאחורה שזה הילדים שאני חושקת בהם. שיט.
״מה מה הם אומרים?!״
״הם צועקים משהו על אליה מזיין קטינות.״ היא אומרת לי ועושה פרצוף מרחם.
אני מהר עולה על הכיסא ומתיישבת כך שהגב שלי לקדימה. אני מסתכלת עליהם ישירות.
רואים את אליה במרכז מחייך עם שרון יושבת עליו. הוא עם כובע טמבל. מושך לאלה.
״תודה ששכתה עם ויקי!״ שרון צועקת
״מודה.״ אליה מחייך את החיוך הסקסי המפורסם שלו.
״תודה שזיינת קטינה מהבית ספר!״ שרון צועקת.
הוא מיד מוריד את החיוך ותופס את מבטי.אני מהר יורדת.
״לא מודה.״ אני שומע אותו אומר
הארבע ימין האילו הולכים להיות כל כך ארוכים.