Hubabuba57
**מה חשבתם על תותי?!? איזה קבוצה אתם?!**

הכל יכול לקרות -פרק 64 עמרי מגלה על אליה פרק אחד לפני האחרון!!! (16+)out of mind

Hubabuba57 18/07/2016 887 צפיות 2 תגובות
**מה חשבתם על תותי?!? איזה קבוצה אתם?!**

נ. מ טל
בערב הזה,אני שוכבת במיטתי עם כוס תאי וקוראת את הביקורות שכתבו על תמונתי.
אני לא יכולה להוציא את פרצופו מראשי. השנים רק עשו למראה שלו טוב,הוא יותר חתיך מתמיד.
הוא היה עם גינס קצר וחולצה אפורה עם ציורים. הוא היה עם קוקו,פאקינג קוקו! המשקפי שמש המפורסמים שלו היו עליו והוא עדיין השאיר את הפירסינג בשפה. אני לא יכולה. אני יודעת שאני צריכה להרגיש כעס,אבל איכשהו אני לא מצליחה. כל השנים האילו חלמתי על היום שאני אראה אותו. איך שאני אצרח עליו ואכה אותו והוא אבכה. היה קצת דומה,אבל לא ציפיתי אפילו להמשך אליו טיפה. הרי עמרי הכי מושלם שיש. הוא אבא מדהים ובעל אכפתי ומפנק.
הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו. ככה זה צריך להיות. אבל למה שפגשתי את אליה הרגשתי שהדבר בטוחי שחסר חזר פתאום? אולי זה סתם חרטא. אני צריכה להיזכר במה שיש לי ולהעריך אותו. אני לא ילדה בת 15 יותר.
הדלת נפתחת ועמרי נכנס. הוא רק עם בוקסר שחור שאני הכי אוהבת. הוא משפשף בשיערו הרטוב ונשכב לידי.
״על מה הפרצוף החמוץ הזה חושב?״ הוא אומר בזמן שהוא מלטף את שיערי.
״סתם אתה יודע,הביקורות לא הכי טובות.״ אני משקרת לו. אני בחיים לא משקרת לו.
״איך זה יכול להיות? את הדוגמנית הכי יפה בעולם הזה.״ הוא מנשק לי את הצוואר.
אני סוגרת את המחשב ומניחה אותו בצד.
״אוי חמוד,שתיינו יודעים שאני לא. בסדר יהיו עוד צילומים.״ אני נהנת מנישקותיו.
״אני רוצה אותך.״ הוא לוחש לי באוזן.
״היה קצת חבל אם לא נכון?״ אני מצחקקת והוא עולה מעלי.
״את האישה הכי מהממת בעולם את יודעת את זה נכון?״ עמרי תמיד הרגיש שהוא צריך להזכיר לי את היופי שלי,האמת היא שאני לא רואה את מה שהוא רואה. אפילו שאני דוגמנית כבר לשנתיים אני סתם עוד פרצוף יפה לא משהו מיוחד.
״נראלי שאתה אם כבר הגבר הכי מהמם בעולם.״ אני מלטפת לו את השרירים בבטן. הם נעימים מתחת לאצבעותי.
״נראלי שאת טועה,את גם האישה הכי טעימה בעולם.״ הוא יורד מתחת לסמיכה ומגיע עם ראשו לפופיק שלי. אני גונחת מהמגע. האו מנשק לי את הבטן ומתחיל להוריד לי את התחתונים.
פתאום הדלת נפתחת עוד פעם.
״מאמי,היום ראיתי את אבא שלי!״ תומר נכנס לחדר. הוא כל כך חמוד עם הפיגמה הירוקה שלו והדובי שהוא מחזיק. הוא קראה לו שלמי,הוא לא יכול לישון בלעדיו.
אני רואה שעיניו זזות לגוש הגדול שמתחת לסמיכה. אוי לא.
״מאמי! ישלך מפלצת במיטה?!״ הוא רץ קדימה ולוקח את ידי בידו.
עמרי מצחקק מעל בטני ויוצר גלים נעימים בגופי.
״אל תזוז!״ אני אומרת לעמרי, אבל תומר מאמין שאני אומרת לו. אני מנסה לא לחייך שהוא מפסיק לזוז וכנראה גם לנשום.
״אתה יכול לנשום תותי,מאמי בסדר היא תצא אלייך עוד מעט.״
״אבל מאמי ראיתי את אבא היום.״ הוא מחייך לי חיוך של אביו. אני מתגעגעת לחיוך הזה.
״כן אבא חזר היום,הוא סידר את מיטתך נכון?״
״לא זה לא אבא שלי,אבא שלי היה ברחוב ראיתי אותו.״ הוא מוחה את כפיו בהתרגשות.
אני יודעת שהוא נפגש היום עם חבריו הכי טוב בני והם הלכו לאכול גלידה. פליז שהוא מדמיין את אליה וזה לא יהיה הוא.
אני שמה לב שעמרי לא נושם יותר מתחתי. אני כבר יודעת שהוא נפגע. הוא אוהב את תומר ומתייחס אליו כהבן שלו. אנחנו לא רצינו לחיות בשקרים אז כשתותי היה בן שלוש,הסברנו לו שאבא טס לשמים למעלה למעלה ולא יחזור. הסברנו לו שהאבא החדש שלו זה עמרי. אני זוכרת איך שהוא בכה אבל חיבק אחרי זה את עמרי.
״כנראה שדמיינת תותי.״ אני מלטפת לו את הפרצוף והוא מנשק לי את היד. נשבעת הבן שלי יהיה הגבר שכולן רוצות שהוא יהיה גדול.
״לא! לא דמיינתי! הוא היה נראה בול כמוני! שיער שחור,עור שחום ואותו חיוך מאמי! בול אותו דבר! אפילו בני אמר שאנחנו דומים וגם אמא שלו!״ הוא מתחיל לקפץ בהתרגשות.
״תותי,אבא שלך הוא עמרי זוכר? אתם לא דומים במראה אבל הוא אבא שלך ואתה אוהב אותו מאוד מאוד נכון?״
הפה שלו הולך למטה והופך לפרצוף עצוב.
״אבל הוא לא אבא האמיתי שלי.״ רק שעמרי לא אבכה לי.
״הוא כן הוא כן! הוא היה כאן כל חייך זוכר?״ אני מתחילה להילחץ. אני יודעת שבני ראה את אליה ברחוב. הם תמיד היו קופי אחד מהשני וידעתי שאם אי פעם תותי אראה אותו הוא ידע שהוא אביו.
״באלי את אבי האמיתי!״ תותי בוכה.
״תותי צא ואני אבוא עוד דקה מפתיחה פשוט אמא צריכה לסדר את השיער בסדר?״ אני מרפרפת לו בשיער והוא יוצא.
עמרי נושם עוד פעם ויורד ממני מהר.
״עמרי,דבר איתי.״ אני יודעת שהוא פגוע.
״הוא לא חושב שאני אבא שלו. הוא מאמין שסתם מישהו ברחוב יותר אבא שלו ממני.״ הוא אומר עם הקול האדיש שלו שאני לא אוהבת.
״עמרי,הוא סתם רוצה לראות את אביו הביולוגי,זה טבעי.״ עמרי קם מהמיטה ומוציא סיגריה מהמגירה הגבוה שהצבנו מעל המיטה שתותי לא יוכל להגיע. אני רק מעשנת פעם בה. ניסיתי להיפטר מהחיים הקודמים. עמרי גם לא מעשן המון,הוא רק מעשן שהוא פגוע.
״זה לא טבעי שאבא יעזוב את בנו,לא טבעי בכלל.״ הוא מדליק את הסיגריה ומתיישב במרפסת שלנו.
״יום אחד הוא כן יבוא אליינו עם שאלות.״ אני לוקחת כיסא ומתיישבת לידו.
״כן,אבל לא שהוא בן שש!״ הוא בועט בכיסא.
״עמרי,תרגע. הכל טוב.״ אני קמה ומתיישבת עליו. איכשהו המגע שלי תמיד מרגיע אותו.
״אולי הוא באמת ראה אותו?״ עמרי אומר לגבי. הלב שלי פועם מהר. עמרי בחיים לא צריך לגלות על מה שקרה היום. אני שונאת לשמור סודות ממנו.
״אני בטוחה שלא.״ אני נושמת את הריח של הסיגריה. מתחשק לי לאחת,אבל לא באלי שתותי יריח ממני את הריח.
״הם נראים אותו דבר,הוא לא אמר את זה אף פעם על מישהו אחר.״ הוא זורק את הסיגריה מחוץ למרפסת.
״אני בטוחה שזה סתם היה מישהו.״
״אני יודע שהוא גר פה.״ הלב שלי מתפוצץ. איך הוא יודע?!
״מה? איך אתה יודע דבר כזה?״ אני מסתובבת אליו.
״הוא כנראה נהיה די ג׳י מפורסם ויש לו פה סטודיו.״ אני מנסה לנשום,אבל לא מצליחה.
אנחנו גרים ממש דקות אחד מהשני אני יודעת שעמרי אפגוש אותו עם הזמן.
״מה אתה בדקת את השם שלו באינטרנט?״
״כן.״
״כמה פעמים אתה עושה את זה?״ אני רואה שהעישונים שלו גדלות. הוא שמר את זה ממני.
״פעם בה.״
״ולמה לא סיפרת לי?״
״כי הייתי בטוח שאת כבר יודעת בעצמך.״ האמת שלו כואבת. אני המון פעמים חשבתי על לבדוק עליו באינטרנט אבל לא העזתי.
״כמה זמן אתה יודע על זה?״
״שבועיים.״ הוא מסתכל עלי ישירות לתוך העינייים. לפחות הוא ישיר.
״תגיד לי אם את עושה דברים כאילו טוב?״ אני קמה ממנו.
״מה את לא כועסת?״ הוא שואל אותי ואין לי תשובה.
״לא.״ זה יותר נקרא דיכאון.
אני יוצאת מהמרפסת לתותי. אני מוצאת אותו באמצע הסלון יושב על הספה ומשחק עם הדובי שלו. אני מתיישבת לידו ומלטפת לו את השיער.
״תותי,מי שראיתה היום לא היה אבא. אבא פה בבית.״
הוא ממשיך לשחק עם הדובי ואומר
״אבל אבא שראיתי היה דומה לי.״
״יש גם המון אנשים שדומים לי ולא קשורים אלי תותי,זה קורה לפעמים.״ אני מרימה אותו ומושיבה אותו על רגלי.
״אני ראיתי אותו כמה פעמים ופעם אחת הוא אפילו אמר לי שלום.״ הוא עוזב את הדובי ומתחיל לשחק לי בשיער.
״אתה יודע את החוקים של מאמי,לא מדברים עם זרים.״ אני כבר יודעת שזה אליה במאה אחוז.
אני גם יודעת שהוא זיהה שתותי הבן שלו.
״הוא אמר שקוראים לו אליה והוא אפילו נתן לי את המספר שלו.״ הוא מוציא דף מקומט מכיסו ומביא לי אותו.
אני מיד שמה אותו בכיס שלי.
״תותי זמן לישון,נדבר על זה מחר טוב?״ אני נותנת לו נשיקה בראש והוא קם ממני ורץ לחדרו.
אני מוציאה את הדף ומסתכלת על המספרים. אני הולכת למטבח ומחייבת את המספר.


תגובות (2)

תותי איזה מאמי הוא ועמרי ברור

18/07/2016 18:47

אליהההה ח????????????????????????

18/07/2016 19:07
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך