הלב מתעקש עלייך – פרק 56

"אבא?" שאלתי אותו כשהוא התיישב חזרה על הספה.
"חדשות.. צלמים… כולם מתקיפים אותנו כי ניצלתם מהפיצוץ… זה בילתי אפשרי ככה." אמר אבא שלי וכיבה את הטלוויזיה. מבחוץ היו צעקות.. אנשים דיברו והמילים הפכו לדייסה תפלה ולא מובנת. נשמעו קולות צילום,הבזקי הפלאש עברו דרך הוילון לתוך הבית. לא יכולתי לסבול את זה יותר. קמתי ויצאתי החוצה.. הייתי עצבנית כמו שלא הייתי מעולם… היה לי רק דבר אחד בראש, להעיף אותם מפה כמה שיותר מהר.
"תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב! עופו מפה עכשיו! זה שטח פרטי ואין לכם זכות להיות פה ללא רשותנו המפורשת ונחשו מה?!!?!? אין לכם רשות!!! עופוווו מפפפהה!!!!" צרחתי כמו משוגעת. כולם הסתכלו עליי.. כל המצלמות היו מופנות אליי.. כל המקרופונים… כולם היו המומים. "נווו?! למה אתם מחכים?! שאני אקרא למשטרה?!!?! תאמינו לי אני מסוגלת! ומצידי תתפרסמו תמונה שלי בתור פסיכית.. משוגעת.. לא יודעת מה! אבל כל עוד זה לא מוכח ע"י רופאים אני נחשבת לשפויה אז כל עוד אני שפויה ומודעת למעשיי…. עופווו מפפפה!!!" צרחתי. מישהו צילם אותי עם המצלמה שלו. הפנתי את מבטי הכועס אליו… אם זה היה אפשרי הייתי הורגת אותו עם המבט הזה. "עוד מישהו אחד מצלם אותי ככה… והדבר הבא שהוא יצלם זה את שאריות המצלמה שלו ואת הרנטגן שהוא יאלץ לעשות לאחד מאיבריי גופו!" כולם השתתקו… הם היו בשוק, לא ידעו מה לעשות, לברוח או להשאר ולסקר את המקרה של הילדה שאיבדה את השפיות המעטה שהייתה לה. "יש לכם שלוש שניות אם עוד שלוש שניות החצר שלי לא ריקה אני לא אחראית למעשיי!!" אמרתי.. וכולם עדיין עמדו שם. כאילו הם נטועים במקומם ואי אפשר לעקור אותם.
" 3…." הם החליפו מבטים.. כנראה תהו מה אני, ילדה בת 17 יכולה לעשות להם, "2…" היו כמה שעשו בשכל והסתלקו לפני שאני אתנפל עליהם. "א..ח.." הייתי בספרה האחרונה.. עוד שנייה ואני יכולה להתנפל עליהם והם לא יכולים להגיד שלא הזהרתי… אבל משהו.. יותר נכון מישהו תפס אותי מאחורה. ג'ייק… "שחרר אותי!" צרחתי כשהוא הרים אותי מאחורה והכניס אותי לבית. "אנא מכם.. עזבו אותנו לנפשותינו ותלכו מפה" אמר ג'ייק וכולם הסתלקו. "מה??! אבל… למה?!" הייתי פגועה.. כעוסה.. אני צרחתי והם עמדו שם.. הוא דיבר בשקט ובשלווה והם הלכו. נכנסתי הביתה. הגרון התחיל לכאוב קצת אבל לא התייחסתי. ג'ייק הלך להביא לי כוס מים ואבא שלי ישב וחייך. "מה?" אמרתי בלחישה לא יכולתי לדבר חזק יותר.
"זאת הבת שלי!!" אמר אבא שלי בגאווה ואני רק חייכתי. שתיתי את המים אבל הם לא ממש עזרו.. הגרון עדיין כאב לי. "תה עם לימון ודבש" אמרה אמא שלי לג'ייק, הוא הנהן והלך להכין לי אחד כזה.
"אבל אמא…" הגרון כאב לי יותר ויותר…" זה לא כאב גרון מזה שהצטננתי… את יודעת…"
"זה עוזר בכל מקרה.." אמרה אמא שלי וג'ייק חזר לסלון עם כוס התה שלי. שתיתי את התה בלי לומר מילה נוספת.. הוראה של ד"ר אמא. אחרי כמה זמן עליתי לישון. נשכבתי במיטה ושמעתי דפיקה בדלת. ההוראות של ד"ר אמא היו לא לדבר עד מחר בצהריים אז פתחתי את הדלת. זה היה ג'ייק…