הלב מתעקש עלייך -פרק 6

ג'ייק התיישב לידי.. "על מה השיעור הזה בכלל?"
"פסיכולוגיה וכל זה"
"אהה..משעמם"
"אז למה נרשמת לזה? אתה יודע זה נחשב בבחירה.. בגלל זה מישל לא פה…"
"בחירה? אף אחד לא אמר לי.. פשוט נתנו לי מערכת עם כל השיעורים וזה אחד מהם."
"אההה..טוב" המורה נכנסה לכיתה והתחילה לדבר ולהסביר מה זה פסיכולוגיה והכל.
"תספרי לי קצת עלייך ועל הבית ספר הזה"
"אממ על הבית ספר.. טוב יש אגדה שמספרים אבל לא נראה לי זה נכון אבל מסורת זאת מסורת.. טוב לפני הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה שנים.. טוב לפני 600 וקצת שנים כשהבצפר הזה רק הוקם כן..תתפלא הבצפר הזה בן 700 שנה בערך אוקי אז הכל היה טוב ויפה אנשים למדו פה.. רק העשירים כמובן אלו שבתקופה ההיא יכלו להרשות לעצמם ללמוד. אנשים הלכו ללמוד פה והבצפר היה נורא פופלארי במשך 10 שנים, כעבור 10 שנים הגיעה משפחה חדשה לעיר משפחת אקוניה הם היו אח ואחות,הכי עשירים בעיר,הם יכלו להרשות לעצמם ללכת ל-10 בתי ספר שונים,כל יום ללכת לקנות 20 שמלות וחליפות ו10 זוגות נעליים. הם נראו מושלמים!! כל יום היא הייתה באה בשמלה שונה ובתסרוקת אחרת והוא היה בא בחליפה שונה כל יום והם אף פעם לא חזרו על הבגדים שלבשו. הם היו מרוחקים מכולם לא היו להם חברים למרות שכולם ניסו להתחבר אליהם, הם פשוט דחו את כולם. לילה אחד היה אירוע צדקה בבצפר, הם הביאו כ"כ הרבה בגדים ונעליים והכל.. כל מה שהם לבשו אי פעם.. האנשים התלהבו מהם ושבחו אותם והכל והם פשוט התחרפנו, הם רצחו את כולם.. טוב לא הם הם אלא…הם הפכו לשדים וכל מי שהיה בבצפר פשוט נעלם.. אומרים שאם להשאר בבצפר בלילה ביום שבו ככל הנראה התרחש הרצח ניתן לראות את הגופות מהלכות פה ומנהלים חיים רגילים לגמרי.. לומדים טוב מה שפעם למדו ועושים כל מה שעשו לפני 700 שנה בבצפר."
"ראית אותם פעם?"
"חחח מה יש לך ג'ייק.. זו אגדה.. זה סתם סיפור שהמציאו בשביל להפחיד את כיתות ז'.. לא נראה לי שזה אמיתי.. נו באמת.. שדים? עכשיו גם בטח תגיד לי שדמדומים מבוסס על סיפור אמיתי של עפרד שמאוהב בבחורה ושגם יש זאב מאוהב בבחורה ההיא… ושאממ הארי פוטר גם אמיתי…. משחקי הרעב עוד איכשהו.. אוליי.. כי אין שם כוחות על וזה באמת סוג של ראליטי אבל שדים,ערפדים,אנשי זאב,קוסמים,זומבים זה לא יקרה.. זה לא אמיתי זה סתם…."
"לפי מה שמספרים.. רואים את השדים?"
"ג'ייק.. חחח חלאס.. למה סיפרתי לך את הכל בכלל? לא יודעת אף אחד אף פעם לא באמת נשאר כדי לראות אותם… גם לאף אחד לא ירשו.. אז כאילו זה הכל חסר טעם. "
"אם אני אומר לך שאני מצליח לפרוץ את המנעול בלילה שהכל קרה… את באה איתי לראות?"
"חחחחח ג'ייק.. טוב אם אתה כ"כ עקשן אבל אני מביאה איתי את מישל… שיהיה לי עם מי לצחוק."
"טוב.. מתי זה אמור להיות? כמה זה חצי שנה אחרי ה-1 בספטמבר?"
"בתקופה ההיא לא התחילו ב-1 לספטמבר.. החצי שנה אמורה לצאת על ה-21 בספטמבר"
"עוד 20 יום.. אני את ומישל.. פה..לצפות במופע האימים"
"ג'ייק.. בבקשה.. אני אומרת לך אתה סתם תתאכזב.. לא יהיה פה כלום… כולה בית ספר בלי אורות בלי כלום. סתם אותו מבנה רק בלילה.."
"אתם שם..מאחור.. תחזרו על מה שאמרתי!" קטעה אותי המורה
שתקתי.. 'מה לעזאזל היא אמרה עכשיו?!'
".פסיכולוגיה היא תחום במדעי החברה העוסק בחקר הנפש, התפיסה וההתנהגות…" התחיל ג'ייק לחזור על דבריה 'איך הוא עושה את זה?!'
"טוב מאוד ג'ייק" אמרה אלוירה והמשיכה בהסבר המאוד "מעניין" שלה על הפסיכולוגיה.
"אז ב-21 בספטמבר.. בחצות.. אני מבריח אותכן מהבית ואנחנו הולכים.. לא מקבל לא כתשובה"
"טוב…………" הסכמתי.. בלי לחשוב על ההורים שלי והדאגנות שלהם.