הלילה הציל אותי, שוב

הקור הזה לא יכול להיכנס לי יותר לעצמות . השביל בדרך לבית שלי מכוסה כולו בשלג , המראה העדין והלבן יפיפה , אך אני עדיין סובלת והולכת מהר יותר לכיוון הבית.
"את לא מבינה כלום ! כלום ושום דבר ! " אני שומעת את יובל צועק על אמא שלי עוד לפני שנכנסתי לבניין אפילו . לפחות אני יכולה להכין את עצמי ולא להיות מובכת מידי להיכנס בין הריבים הנוסף שלהם השבוע .
אני באה לדפוק בדלת ונעצרת כשאני שומעת את השם שלי .
"הבת שלך , ויולט , החתיכת שקרנית הקטנה הזו , עושה הכל מתחת לאף שלך , אף פעם לא יהיה לך קשר בריא עם הילדה המשוגעת הזו שיצרת ! " הוא צועק ומטיח אגרוף בדלפק במטבח .
אני לא נושמת , ורק מחכה לתגובה של אמא שלי , מחכה שהיא תגן עליי ותעיף אותו .
כלום לא קורה .
אני דופקת חזק בדלת ויובל פותח לי אותה , מבטו תקוע ברצפה , הוא לא מסוגל להסתכל עליי .
אני נכנסת בכמה צעדים , מנסה לא להישבר מולם , ומסתכלת על אמא שלי , יש דמעות בעיניים ובכל זאת אני נגעלת ממנה באותו הרגע , ציפיתי ליותר .
אני עולה לחדר שלה ונועלת את עצמי מבפנים .
הכרית מחכה לי ואני קופצת עליה , ומחבקת אותה בכל כוחי, ומחשבותיי שוב גולשות אליו , אולי שוב הוא יבוא הלילה ? אני נרגעת ולאט לאט שוקעת בשינה.

נקישות קטנות מעירות אותי ואני מתיישבת על המיטה , הן מגיעות מהחלון , הוא הגיע .
אני ניגשת אל החלון ומסיטה את הווילון והוא יושב שם מכופף ומסמן לי לפתוח , הוא נכנס ואיתו משהו רוח קר במיוחד .
"מה יש לך בפנים ?" הוא שואל ומתקרב בשביל לתפוס את פניי , ואני לוקחת צעד אחורה .
אני לא רוצה שהוא ידע שבכיתי היום .
"זה לכלוך אני כבר באה " אני זורקת לאוויר והולכת לשירותים , מסתכלת על עצמי במראה .
השיער הקצר שלי הפך לערבוב כלשהו של חום ומשהו בהיר ממנו , העיניים שלי נפוחות ומתחתיהן מרוח כל האיפור שלי . אני שוטפת פנים וחוזרת אליו.
אני עומדת בשקט ליד המשקוף בכניסה לחדר שלי, הוא לא שם לב אליי עוד . הפנס רחוב שמאיר לתוך החדר שלי שוטף אותו באור כתום וחמים , הבלונד – זהב שלו נראה בולט יותר בדרך כלל מתחת לכובע צמר שהוא תמיד שם , עינייו הירוקות תקועות על נקודה מסויימת במיטה שלי ואני לא מתאפקת יותר .
"ג'יימי ? " אני שואלת בשקט . הוא נראה כל כך מרוכז במיטה.
"את בכית נכון ?" הוא שואל ומסתכל ישר בעיניי ומקפיא אותי
"מה.. לא .. " אני מנסה לומר , הוא שולח יד אל הכרית ומראה לי אותו ,היא מרוחה באיפור שלי . הוא קם בפתאומיות ומחזיק אותי קרוב אליו .
"קרה משהו עם אמא שוב ? " הוא שואל והגבות שלו מצטמצמות קרוב קרוב והוא נראה כמו ילד קטן. זה מעלה בי חיוך.
"אני בסדר ג'יימי , במיוחד עכשיו " אני אומרת קרוב לפניו .
שנינו מתיישבים במיטה והוא מסתכל עליי , למרות השקט שעוטף אותנו אני מרגישה הכי בנוח איתו.
"אני אשאר קצת עד שתרדמי בסדר ? " הוא שואל ברכות ואני מהנהנת.
אני שוכבת עם גבי אליו וידו מונפת סביבי , צמודה אליי .

ורגע אחד לפני שאני נרדמת , אני חושבת שתמיד אחכה לזה , תמיד אצפה שהלילה יגיע,
תמיד אצפה שהוא יגיע .