המדריך למחזר הגלקטי – פרק 5

לאן יוצאים

המפגש הראשון צריך להיות קרוב זמין ונח ככל שניתן.
הרבה היכרויות נופלות בשלב בחירת המקום והמועד לדייט. אל תנסה לקבוע בדיוק באמצע הדרך אלא אם כן אתם גרים במרחק 100 ק"מ זה מזה. אם המרחק ביניכם נעמד בחצי שעה נסיעה, עדיף שתציע לאסוף אותה. מתפקידה לסרב בנימוס, כך שתוכל להיות ניידת וגמישה בכל עת, אך זה תמיד עושה רושם טוב. אם הספקתם לשוחח הרבה, וישנה תחושה שהקשר הוא טוב, היא תשמח לטרמפ וכך תוכלו לנסוע יחד וכבר בנסיעה לשבור את הקרח.
פעם קיבלתי סירוב כעוס כאשר הצעתי טרמפ, ובדייט היא סיפרה שזו דרכם של אנסים.
ישנם מקרים חריגים בהם הנסיעה למקום רחוק ומיוחד יוצר אוירה מיוחדת ואחריו חיבור טוב. כך שכבר עם ההגעה ליעד ישנה תחושה שכבר התקרבתם זה לזה, כאילו עברתם כברת דרך משמעותית יחד. לעיתים הניווט ברכב דורש מכם לבחור את הנתיב יחד, להתלבט ולשקול דרכים חלופיות. אם הסתדרתם במבחן הזה, אתם יכולים להיות מאושרים יותר מרוב הזוגות בעולם.
שוב אני חוזר, המפגש הראשון צריך להיות קרוב זמין ונח ככל האפשר.
אני מעדיף בית קפה קרוב, ממנו ניתן לחתוך חזרה לחיים, במקרה של חוסר התאמה ברור. אבל הסיבה המרכזית היא כדי למנוע הסתבכויות עוד בשלב שאין עדיין קשר ממשי ונורא קל להחליף פרטנר אחד באחר. אם לך לא מתאים הערב בשמונה, יימצא בקלות מישהו שמתאים לו המועד והמקום הזה. ואתה תמצא לך פרטנרית שמוכנה לבוא למקום ולמועד אותו אתה רוצה. בשלב זה של ההתקשרות, בו יש לכם בקו"ח שיחה טלפונית אחת או שניים, וכמה מסרונים קצרים עד בינוניים, נורא קל לנתק את הקשר בגלל שתיאום הדייט הראשון לא מסתדר. לעיתים זו שעה שלא מתאימה לשניכם, לעיתים אין תמימות דעים לגבי המקום. וזה חבל. בעיניי הדייט הראשון הוא המבחן ואבן הדרך החשובה ביותר, ממנה רובנו לא חוזרים…

שוחחתי עם אישה נאה וצעירה שגרה קצת רחוק ממני. אומנם שוחחנו על סוגיית המרחק, ונראה שהייתה נכונות מצידה לעבוד לגיר איתי במידה ויתפתח קשר טוב, אבל לא היה ברור היכן ניפגש בדייט הראשון. הצעתי קניון נחמד באמצע הדרך בערך, אך היא סירבה בטענה שזה המוני מידי והיא עלולה להיתקל שם באנשים שהיא מכירה. שאלתי מה היא מציעה. היא הציעה תחנת דלק באמצע הדרך בדיוק. זה נראה לי מוזר אבל זרמתי עם זה. היא הסבירה שאם זה לא מתאים נוכל להיפרד לדרכנו בקלות ללא צורך להיתקע בבית קפה במשך שעה ארוכה. הייתי צריך להבין מזה שהבחורה לא מתאימה לי. אני לא מתבייש בעצמי ואני נדיב מספיק על מנת לתת לקשר חדש הזדמנות אמתית. נפגשנו בתחנת הדלק. היה מאוד נחמד והיא ביקשה לעבור לבית קפה בעיר הקרובה. אבל אני הייתי כבר במחשבות אחרות, בתוכנית אחרת, ברמת התייחסות רדודה יותר. אומנם עברנו שני דייטים ארוכים ונעימים אבל לא המשכנו הלאה.
נכון שניתן להתייחס לאופן קביעת הדייט כמבחן קבלה והיכרות, אבל אסור להעמיס עליו יותר מידי קשיים.
אפשר גם ללכת לפאב. זה דורש היכרות קצת יותר טובה בזכות 2-3 שיחות טלפון ארוכות ואינטימיות אבל זה יכול להיות מאוד נחמד. יתכן ואני פורמלי מידי אבל פאב הוא מקום שבו משתחררים, צוחקים, אומרים שטויות, אומרים מה שבלב ולא עוצרים לרגע לחשוב האם אלה אמירות שמתאימות לדייט הראשון. בפאב יש נטייה לגעת האחד בשני וזה לא מתאים לכולם. בפאב אני אוהב לשבת על הבר. ראשית הישיבה הקרובה שוברת את הקרח. אפשר לגעת זה בזה, אפשר להריח זה את זה, ואפשר להתנשק. מצד שני הכישלונות הגדולים ביותר שלי היו בפאבים. פלטתי דברים רבים שלא מתאימים לדייט הראשון. ואכן ישנו קצב בו אפשר לשחרר ולהשתחרר. הקצב הזה צריך להיות גם סימטרי. לא מספרים את פרטי המריבה עם בין הזוג הקודם בדייט הראשון. אם אתה עושה את זה, סימן שאין לך רגישות לרקמת הקשר הנרקמת, אתה בוטה.

מי משלם מה?
הקפה הראשון בדייט הראשון הוא עליך. אל תחשוב פעמיים בעניין. יתכן והגברת מליינית ואז אתה זוכה בלוטו וכל החיים שלך יהיו מרופדים בירוקים. קשה לי למצוא דוגמה שבה יש מה להתלבט. אומנם קרה לי ששילמתי הרבה יותר מידי אבל זה היה באשמתי ולא בדייט הראשון. יצאתי עם אישה מאזור מגוריי, לא נוצרה קירבה גם בדייט השני אבל המשכתי לשלישי, שם שילמתי על כל הבילויים באותו ערב. רק אז הבנתי שהגברת נהנית לצאת ולא כ"כ משנה לה עם מי. בשלב מתקדם ביחסים יש מצב להתחלק בהוצאות באופן שווה, אבל זה נורא תלוי במצב הכלכלי של כל אחד מבני הזוג.
 

כסף / גלי ©
כן
יש מלא פמיניסטיות. בין אם זו מילת גנאי או סתם תיאור.
תתפלא
א ב ל כמו שלא "כל הנשים" מגיבות לכל דבר באותה דרך (מה באמת? לא ידעת?), כך גם ה"פמיניסטיות" שונות זו מזו.
אז איפה היינו? כסף. כן. גם בהינתן שאנו "בעידן הפמיניסטי".
הנחיות קצרות להלן.
מאוד מומלץ ופשוט ולא להסתבך.
קח אותי רק לאן שאתה יכול כספית לשלם עלי. וכמה פעמים שאתה יכול. וזהו.
ואל תעשה לי אף פעם את ההצגה הזו של מי מוציא את הארנק ראשון.
אם אני ארצה אני אשלם
אם אני ארצה אני אזמין אותך למשהו. נגיד אקנה כרטיסים להופעה. נגיד אשקיע בפרודוקטים יקרים בארוחה שאבשל (אם אני מבשלת).
אף פעם אבל אף פעם אל תשאל אותי את השאלה המגונה "חצי חצי?". את זה אני מוכנה לקבל מחברה, מידיד. לא ממחזר. פשוט לא. ואם אני ארצה חצי-חצי להשתתף אז אני אשתתף . אני יודעת איך עושים את זה.
ואם לא אז לא. ואז תחליט לבד אם זה מתאים לך או לא.
בסדר?
לא בסדר?
תעשה מה שאתה רוצה. ואני אסיק את המסקנות לבד. לאהוב את זה אני בטוח לא אוהב.
זה לא עניין של נצלנות. באמת לא. ב א מ ת . זה חלק מהדרך שלך לתת לי להרגיש שאתה דואג לי. כן, גם בכסף. המילה המגונה הזו. וכמו שהתחלתי – זה צריך להיות במסגרת האפשרויות שלך: אני לא צריכה (אולי יש כזו שכן – זה עניין של התאמה) טיסה לפריז על חשבונך שבוע לאחר פגישה ראשונה.
אבל גם חצי שנה אחרי וגם אם קנית כרטיסים לסרט במבצע אחד פלוס אחד אל תעמוד מול הקופה של הפופקורן במבט מזוגג מחכה שאשלוף את הארנק שלי.
אחרי שעשית לי את זה. וכן, שלפתי ארנק, שילמתי על הפופקורן ובגלל ששילמתי בעצמי הרשתי לעצמי להוסיף בקבוק של מים מינרליים (שלא הייתי מרשה לעצמי לו היית אתה משלם) הבנתי שאתה לא בשבילי.
קפיש?