המורה הקוריאני שלי – פרק 5 – חלק א'

כשהגענו הביתה הייתי מותשת. הייתי כל כך עצבנית על אמא שלי שחשבה רק על עצמה כשגררה אותי לכאן.
"שלום בנות." ג'ונג צה בירך אותנו בחיוך.
"שלום אבא." סו יונג החליפה את נעליה וחיבקה אותו. אני לא התעכבתי ועליתי ישר לחדרי בלי להגיד מילה.
"מה קרה?" אביה של סו יונג הסתכל עליה.
"קשה לה בבית הספר בגלל השפה.." סו יונג נאנחה "אני עולה לחדר גם." היא נישקה אותו.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה, לא היה לי כוח לעשות כלום. הסתכלתי על התמונה של ארי וליסה שהייתה מונחת על מיטתי ונאנחתי "מה אני יעשה בנות?"
פתחתי את המייל וכתבתי להן:

"ליסה וארי היקרות שלי,
ראיתי את המתנה והברכה שלכן. התרגשתי עד דמעות!
אין לכן מושג כמה אתן חסרות לי. אני מתגעגעת אליכן כל כך!
החיים בבית ובבית הספר מסובכים לי קצת. אני לא מצליחה להבין את המורים בבירור והשפה ממש קשה. וחוץ מזה, יש כאן מורה אחד שלא מניח לי לנפשי, הוא כאילו נהנה להתגרות בי. אתן יודעות, אני לא יודעת למה אבל יש בו משהו שמרתיע אותי מאוד.
אני מרגישה ממש עצובה, מה אעשה? איך אצליח לחיות כאן בלעדיכן? בלעדיי הלהקה? אני מרגישה ריקנות כל כך גדולה…תעזרו לי! אני לא יכולה לסבול את הכאב הזה יותר. :(
מתגעגעת מאוד!"

כשסגרתי את המחשב לא יכולתי להימנע מבואם של הדמעות. פשוט נפלתי על הכרית ונרדמתי כשהתמונה שלהן נמצאת בידי.
בבוקר קמתי יחסית מוקדם. השעה הייתה 06:20 ונוכחתי לגלות שאני עדיין לבושה בתלבושת האחידה. קמתי לכיוון האמבטיה ושטפתי את פניי בעודי מסכלת על המראה הענקית ומנסה לפקוח את עיניי העייפות.
"מה עשיתי רע בחיי שמגיע לי הסבל הזה?" הסתכלתי על המראה ודיברתי לבחורה המשתקפת אליי "את, מגי וייס, מה עשית רע?" נאנחתי וסגרתי את ברז המים בעודי מדליקה את הברז מים באמבטיה ונכנסת להתקלח.
יצאתי מהאמבטיה וחיפשתי תלבושת אחידה חדשה, כדי לא לשים את מה שישנתי איתו בלילה. לבסוף משכתי ממעמקי הארון תלבושת שהייתה עדיין חדשה ולבשתי אותה. סירקתי את שערי הגולש ואספתי אותו עם הגומייה השחורה שהייתה בידי.
התקדמתי חזרה לארון כדי לסגור אותו אבל אז הסתכלתי על מכנס הטרנינג שניצב מולי ונזכרתי שהמורה ביקש ממני להביא טרנינג היום. לקחתי את הטרנינג מהארון והכנסתי אותו לתוך התיק שלי.
ירדתי לכיוון המטבח והשעה הייתה עדיין מוקדמת, 7:15 בבוקר. הכנסתי לעצמי כוס תה והתיישבתי בפינת האוכל של המטבח. הייתי רעבה כל כך ולא ידעתי מה לאכול.
ניגשתי לארונות והתחלתי לחפש משהו אכיל "או!" הסתכלתי על צנצנת עוגיות שהייתה במדף השני משמאל ומשכתי אותה לכיווני. התיישבתי שוב ליד השולחן ואכלתי מן העוגיות בעודי שותה מהתה.
הרהרתי במחשבותיי והחזרה לבית הספר היום נראתה לי קשה מנשוא. שנאתי את בית הספר, את השפה ובייחוד את המורה המתנשא הזה.
"מגי.." סו יונג שפשפה את עיניה והסתכלה עליי מופתעת מהקומה השנייה "למה את מוכנה כבר?"
"האמת שאתמול נרדמתי יחסית מוקדם, אז התעוררתי היום מוקדם והספקתי גם להתקלח." חייכתי אליה.
"אני יתלבש ונלך, בסדר?" היא אמרה בעודה מפהקת ומתקדמת חזרה לעבר חדרה.
בעודי יושבת שם ומחכה לסו יונג שתרד, אמא התיישבה על ידי והסתכלה על פניי החיוורות בדאגה "מגי.." היא אמרה בקול עדין ורפה "אני דואגת לך מתוקה, איך את מרגישה?"
"איך אני מרגישה.." חייכתי "את באמת שואלת? את לא מכירה אותי כבר 20 שנה?" הסתכלתי עליה במבט מיואש "את יודעת מה הכי מעצבן אותי, שלא חשבת עליי בכלל כשהגענו לכאן!" התעצבנתי עלייה כל כך "לא חשבת מה ההשלכות של זה עליי, ואם רצית כל כך לחיות עם ג'ונג צ'ה, בסדר! לא הייתי מתנגדת לזה אבל הייתי רוצה לחזור לארץ ולגור עם סבתא!" הסתכלתי עלייה בעיניים דומעות "לך יש כאן את ג'ונג צ'ה, אבל לי אין כאן אף אחד. אפילו לא אותך!" אמרתי בעודי מנגבת דמעה שזלגה מעיניי.
"על מה את מדברת? כמובן שיש לך אותי! אני כאן בשבילך תמיד!" היא ניסתה לגעת בידי אבל לקחתי אותה אחורנית וסירבתי לתת לה לגעת בי.
"את לא שמת לב שבזמן האחרון את וג'ונג צ'ה כמעט לא בבית. אתם יוצאים כל ערב ובכלל לא איכפת לך מהרגשות שלי! מכמה שקשה לי כאן מבחינת שפה ולתקשר עם אנשים. ומה עם הלהקה שלי? מה עם ארי וליסה שהפרדת אותי מהם באכזריות? אפילו לא שאלת אותי אם זה בסדר מצידי, פשוט החלטת שנוסעיםםם!!" הרמתי את קולי ונשברתי "אני לא רוצה לדבר על זה יותר! תהיי מאושרת עם ג'ונג צ'ה, אבל תדעי שגרמת לילדה שלך סבל בלתי הפיך." לקחתי את התיק והתקדמתי לכיוון היציאה. נעלתי את הנעלים שלי ואמא נעמדה מאחוריי.
"את יודעת שרציתי שיהיה לך רק טוב! אבל את יודעת איזה תקופה עברתי אחרי שאבא שלך.."
"אני יודעת.." אמרתי לה באנחת כאב קשה "אבל אמרתי לך. לא הייתה לי בעיה שתבואי לכאן לבד. את לא היית צריכה לגרור אותי איתך לכאן!" הסתכלתי עלייה בעיניים דומעות ולאחר מכן הסתובבתי לכיוון היציאה "תגידי לסו יונג שאני מחכה לה במכונית." יצאתי החוצה וסגרתי אחריי את הדלת.