המורה הקוריאני שלי – פרק 7 – חלק ב'

"תני לי לתת לך עצה לגבי ג'יי.." הוא אמר לפתע באודינו מתקדמים לחדר הסטודיו "כשהוא מוטרד, חכי שהוא ידבר איתך על הדברים. ואם הוא לא מדבר, אל תפתחי את זה בעצמך. תניחי לו להתמודד איתם לבד. אל תשכחי שאחרי הכל, ג'יי בן 27 כבר." הוא חייך בעודו נכנס לתוך הסטודיו.
"2…2..27?" הייתי המומה לנוכח הגיל שלו. בגלל זה הוא תמיד מציין כמה שאני ילדה.
כשנכנסנו הוא הפעיל את המערכת והתחיל באימונים. הסתכלתי מהצד על הבנים, על הדרך שבה הוא מלמד אותם איך לרקוד. לא הסכמתי לשבת בצד ולכן עמדתי וניסיתי לחכות את התנועות שהם עושים.
התייאשתי מהר מאוד, כי לא היה לי הרצון להישאר יותר. רציתי לזרוק הכול ולברוח חזרה לנמל תעופה ולעלות על המטוס הראשון בחזרה.
"בואי על ידי." ג'ון צ'אן העמיד אותי על ידו והתחיל להראות לי איך לעשות את הדברים נכון.
עקבתי אחריי התנועות שלו והוא הצליח להצחיק אותי.
"אווץ, את נתקעת בי.." הוא התכופף לרגלו וליטף אותה בעודו מצחקק לעצמו "כואב…" הוא עשה לי פרצוף בוכה.
"סליחה, אני מצטערת." התכופפתי אליו והחזקתי ברגלו. היינו קרובים והסתכלנו זה על זה במבטים מופתעים לנוכח המצב המביך שאליו נקלענו.
"סליחה, אני מפריע לכם.?" המורה נעמד מעלינו והרים גבה כשהשאר הסתכלו עלינו.
"לא, לא.." ג'ון צ'אן נעמד ואני עמדתי אחריו "אני מסביר לה.." הוא חייך אל המורה.
"אם יש משהו שהתלמידה מגי לא מבינה, היא צריכה לפנות אליי." הוא הסתכל עליי במבט רציני "בואי על ידי." המורה משך אותי לעמוד לידו, בשורה הראשונה. והדגים להם שוב את הצעדים "תסתכלו על זה.." הוא התחיל לרקוד לצלילי השיר ולאחר מכן ביקש מהם להדגים לו.
הם הצליחו לקלוט את הצעדים מהר ואני לא הבנתי איך הוא עשה את התנועה עם הידיים.
הוא הסתכל עליי כמחכה שאני ידגים לו אבל נתקפתי בושה איומה, לעמוד בשורה הראשונה ולהדגים לכל הרקדנים ממולי מה הבנתי. זה היה מביך כל כך.
"המורה.." בלעתי את הרוק והייתי לחוצה "אני.." הסתכלתי עליו במבט מוטרד.
"תסתכלי מגי.." הוא נאנח וחזר על התנועה שוב באיטיות. לאחר מכן הוא הסתכל עליי וחיכה שאעשה את זה גם אני.
הסתכלתי על המראה והתחלתי לעשות באיטיות את התנועה שהוא הראה לי. הסתבכתי עם החלק של הידיים והוא נעמד מאחוריי וסידר לי את היד לצורה שבה היא אמורה להיות "תראי.." הוא הראה לי את המצב שבו הידיים צריכות להיות ולאחר מכן ביקש שנחזור על התנועה ביחד וכך היה. חזרנו על התנועה עוד הפעם ולאחר מכן הוא שם את השיר וביקש מאיתנו לרקוד.
התאמנו בחדר סטודיו 6 שעות עם הפסקות קצרות בין לבין ולאחר שג'יי הון ראה שכולנו כבר מותשים הוא סגר את המערכת והודיע שהשיעור נגמר.
ג'ון צ'אן ושאר הלהקה הלכו להחליף בגדים אבל אני נשארתי בסטודיו והדלקתי חזרה את המערכת.
ג'יי הון ישב על הספסל בצד ולגם מהבקבוק מים שהיה לידו.
חזרתי על התנועות שהוא לימד אותנו ולמרות שלא הצלחתי, לא התייאשתי. הפעלתי את המערכת שוב והמשכתי לחזור על התנועות. למרות שנכשלתי שוב ושוב לא התייאשתי. ניגבתי את הזיעה מעל מצחי וחזרתי על התנועות.
ג'יי הון הסתכל עליי מהצד ובחן את התזוזות גוף שלי ואת התנועות.
עצרתי את השיר שוב והתנשמתי בכבדות.
"את לא מצליחה כי את לא עושה את התנועה כמו שצריך." הוא התקדם לעברי ונעמד על ידי "שימי לב לרגליים שלי כשאני זז לצדדים ואיפה הידיים שלי נמצאות." הוא זז מצד לצד באיטיות והדגים לי בצורה מדויקת את התנועה "תנסי עכשיו." הוא הדליק את השיר ושוב התחלתי לחזור אחרי התנועות. הוא הצטרף אליי ורקד על ידי. הסתכלתי על הצעדים שלו וזה נתן לי ביטחון כשהוא עמד שם.
לאחר שסיימנו את מה שהוא לימד אותנו הוא סגר את המערכת והתקדם חזרה לכיוון הספסל "את רואה, עכשיו הצלחת. אל תסגרי את עצמך, תני לעצמך לזרום עם הקצב." הוא ניגב את פניו במגבת שניצבה גם היא על הספסל וקם כדי להחליף בגדים. "תחליפי בגדים וניפגש ליד הרכב בעוד 10 דק'." הוא יצא מהסטודיו והלך להחליף את בגדיו.
יצאתי לכיוון הרכב אחרי שהחלפתי את בגדיי וג'ון צ'אן רץ לעברי מחויך "היית ממש טובה!" הוא טפח לי על השכם.
"תודה ג'ון צ'אן." חייכתי אליו בביישנות.
"היי, ג'ון צ'אן. סיימת להיום נכון?" המורה פתח את הרכב והסתכל על ג'ון צ'אן במבט רציני.
"כן, המורה." ג'ון צ'אן השפיל את ראשו בפני ג'יי הון.
"אז תלך הביתה ותפסיק לעשות עיניים לתלמידות." הוא נכנס לרכב ואני הסתכלתי עליו במבט עצבני.
"זה בסדר, אל תתעצבני." ג'ון צ'אן סינן מבעד לשיניו וחייך "תלכי איתו! אנחנו ניפגש מחר." הוא נישק את לחיי ופנה לדרכו.
הנחתי את ידי על הלחי שלי וחייכתי. הייתי מופתעת מהתגובה שלו והסתכלתי אחריו גם אחרי שהוא המשיך ללכת.
"את לא נכנסת?" ג'יי הון צעק לי מהרכב. פתחתי את הדלת של המכונית ונכנסתי לבפנים.
בדרך חזרה לביתו הרגשתי מובכת, אבל החיוך לא נמחק מפניי.
"טחח.." ג'יי הון הסתכל עליי בחטף מידיי פעם וגיחך על הבעת פניי "בחור אחד הביא לך נשיקה ואת מסמיקה.." הוא דיבר בזלזול.
"אם הבחור הזה זה לא אתה אני לא אמורה להסמיק?" הסתכלתי עליו בסלידה "תפסיק לחשוב שאתה מרכז העולם!" התעצבנתי עליו כל כך.
"אני הזכרתי את עצמי???" הוא נראה עצבני עוד יותר.
"לא, אבל חשבת על זה." בחנתי את מבטו "הרי ג'יי הון, הוא הבחור הכי נחשק בקוריאה לא?" הסטתי את מבטי ממנו והסתכלתי אל מחוץ לחלון "קראתי עליך באינטרנט. אני יודעת טוב מאוד מה המעמד שלך בקוריאה וכמה מעריצים ומעריצות יש לך. השתתפת ב-3 סרטים, הפקת 4 אלבומים ויש לך המון הופעות." הסתכלתי על הבניינים הגבוהים שעברנו עם כל רמזור "הסתכלתי על תמונות שלך, שמעתי גם את השירים שלך וראיתי הופעות שלך. כן, אתה ממש פופולארי בקוריאה."
הוא הסתכל עליי בחטף מידיי פעם כשדיברתי והיה מופתע לשמוע שחקרתי עליו אבל לא אמר מילה.
"בכל מקרה, זה לא אומר שום דבר. כל המעריצים האלה מעריצים אותך כי הם אוהבים את השירים שלך ואת ההופעה שאתה מספק להם." צחקקתי "זה שאתה מרים את החולצה שלך בהופעות ושובה את ליבן זה לא אומר שהן אוהבת את ג'יי הון, הן אוהבת את ההופעה שלו, את הגוף שלו ואת היופי שלו."