המחלץ… המשך לפרק שישי

"היום מתחיל" אני חושבת לעצמי ולוקחת נשימה עמוקה, דין עדיין יושב מאחוריי, הזרועות החסונות שלו עדיין מחבקות אותי, ואני שומעת אותו נושם את השיער שלי, השעה עדיין מאוד מוקדמת בשבילי, בשבילנו. אני מעבירה את האצבעות שלי במורד היד שלו, ומצמידה אותו אליי יותר, מסרבת להרפות מאתמול, מסרבת לקבל את היום החדש.

"למה קמת?" הוא שואל אותי, ואני לא בטוחה שיש לי תשובה, אני באמת לא יודעת מה גרם לי לקום ולצאת, כשכל מה שרציתי באותו הרגע הוא להמשיך להישאר במיטה החמימה, להמשיך להיות איתו, אבל אני לא יודעת מה גרם לי לצאת מהמיטה, לצאת מהדירה, לא ייתכן שאני רוצה להתרחק ממנו כשכל מה שאני רוצה הוא להיות כמה שיותר קרובה אליו.
"את חושבת יותר מדי אלכס" אני שומעת אותו אומר לי, ואני מחייכת, הוא צודקת, יש לי נטייה לנתח ולחשוב יותר מדי.
"אז מה דעתך שניכנס? הבוקר כבר מתחיל לעלות, לא כדאי שנשאר פה בחוץ ונגרום לאנשים לחשוב מחשבות מיותרות" הוא אומר ברצינות ואני צוחקת, לא הייתי מתנגדת שאנשים יחשבו מחשבות מיותרות אני חושבת באומץ.

שנינו עולים במדרגות חוזרים לדירה שלי, אני נכנסת ודין מאחורי, סוגר בשקט את דלת הכניסה, אני מניחה את כוס הקפה בכיור ומסתובבת, נשענת כנגד השיש, מעולם לא חשבתי שהוא יישאר, כאן, יישאר כאן איתי, אבל הנה הוא, ואני עדיין לא בטוחה כיצד להגיב, לא בטוחה איך להמשיך, ונראה שדין קורא את המחשבות שלי שכן הוא ניגש אליי ומצמיד אותי אליו לחיבוק, הוא מצמיד לי נשיקה רכה במצח, אני מניחה את ראשי על החזה שלו ושומעת את פעימות ליבו, מעולם לא חשבתי שדין יוכל להיות כל כך אינטימי איתי, כל כך קרוב, אבל עדיין, אני מרגישה שמשהו חסר, אבל לא מצליחה להבין מה, אני נזכרת באירועים של אתמול, נזכרת במבט שלו, אותו מבט שלא הצלחתי לזהות.

"מה את רוצה לעשות?" הוא מתרחק ממני מעט ושואל, ואני מנידה את הראש שלי לצדדים, מעולם לא חשבתי מעבר לאותו רגע כשהייתי איתו, מעולם לא חשבתי מעבר, ועכשיו הוא כאן.

"אני עדיין לא יודעת", אני עונה, "אכפת לך אם אני אכנס למקלחת לכמה דקות?" אני שואלת אותו, והוא מחייך, "אלכס, את מבקשת ממני רשות?" הוא שואל וצוחק, "אולי אני פשוט חוששת להשאיר אותך לבד" אני עונה, "אין לדעת מה תעשה בזמן שאני לא לצידך" אני עונה וקורצת.

השעה עדיין מוקדמת, אני נכנסת למקלחת, זרם המים החמים שוטפים את כל הגוף שלי, אני עוצמת את העיניים ומרימה את הראש כלפי הגוש למעלה, נותנת לזרם לשטוף אותי, לוקח את הסבון הנוזלי ומתחילה להקציף אותו, מסבנת את כל הגוף, העיניים שלי עדיין עצומות, אני מסרבת לפקוח אותן, רוצה להשאיר את הזיכרון, וכשהעיניים שלי עצמות זה כל כך קל.
אני לוקחת את השמפו ומתחילה לחפוף, השיער שלי כבר באמת מאוד ארוך, אני צריכה להסתפר אני חושבת לעצמי ומסיימת לחפוף.

כשאני יוצאת מהאמבטיה מייבשת את השיער במגבת, אני מתנגבת ומרגישה עקצוצים בגוף, העור שלי מעט רגיש, הזיפים הרכים והמחוספסים שלו השאירו את הסימנים שלהם על גופי אני חושבת בחיוך.

כשאני יוצאת מהאמבטיה אני מוצא את דין בחדר שינה, יושב על המיטה, עם הארגזים, אני עומדת כמה דקות ליד הדלת, מנסה לא לשמוע קול, לא רוצה להפריע לו בזמן שהוא בוהה בתמונות, אני לא בטוחה מה הרגש שאני רואה אצלו, אבל נראה אני כל כך חוששת לפספס את הרגע, דין מרגיש בנוכחותי ומרים את עיניו אליי, "בואי" הוא מושיט לי את היד שלו, ואני מתקרבת, אבל לפני שאני מספיקה להבין הוא משכיב אותי על המיטה, "מה דעתך אלכס שנישאר כאן היום, רק אני ואת" הוא אומר.
ולאט לאט היד שלו מתחילה ללטף אותי לאורך הרגל שלי, הגוף שלי עדיין לח מהאמבטיה, השיער שלי רטוב, אבל לא נראה שלא איכפת לו, "מה חשבת לעשות עם הארגזים שלקחת מהחדר של לוק?" אני שואלת בחשש, דין עוצר, ואני מרגישה את היד שלו מפסיקה ללטף אותי, "עדיין לא החלטתי, אולי אקח אותם לדירה שלי", הוא אומר, ואני זוכרת במעומעם שיש לו דירה, למעשה יש לו חווה, מבודדת, כל כך מתאים לו, להיות במקום מבודד הרחק מכולם.

"אבל בואי לא נחשוב על זה עכשיו, עכשיו זה רק אני ואת" הוא אומר ומחייך חצי חיוך, ואני מרגישה הקלה, היד שלו מוצאת את דרכה במהירות במורד גופי ואני מרגישה שאני יכולה להתמסר אליו שוב ושוב, כמה שיבקש.

הוא ממשיך לנשק וללטף אותי, לא מסיר את המגבת שעוטפת אותי, מעביר את האצבעות שלו בשיער הרטוב שלי ומפזר לי נשיקות בכל תו בפנים שלי, אני עוצמת את העיניים ומתמכרת לריח שלו, לזיפים שמדגדגים אותי, לאצבעות שלו שמעבירות בי צמרמורת נעימה.

הנייד שלי מזמזם, דין ממשיך לפזר לי נשיקות במורד הצוואר, "אל תעני" הוא מבקש בתחינה, ואני מתמכרת לנשיקות שלו, הנייד ממשיך לזמזם, "אולי זה חשוב" אני אומרת לו ומנסה להיחלץ מגופו, הוא נכנע ומרים את עצמו מעליי, נותן לי להתרומם מהמיטה, אני יוצאת לכיוון הסלון ומחפשת את הנייד, "הלו" אני עונה, ומעבר לקו אני שומעת את דיינה, "היי אלכסוש, מה שלומך? דין היה אצלנו אתמול ואנחנו מנסים להשיג אותו, אולי תוכלי לעזור לנו?" היא מבקשת, "האמת היא שהוא נמצא כאן איתי" אני עונה לה, "הו" אני שומעת את ההפתעה בקולה, אב היא מיד מתעשתת, "שניה, אני מעבירה לך אותו" אני אומרת וחוזרת לחדר שינה, דין שוכב עדיין על המיטה, אני נותנת לו את הנייד "דיינה בטלפון, היא רוצה לשוחח איתך" ואני רואה את המצוקה בעיניים שלו, הוא מניד את הראש שלו לשלילה, אבל אני לא יכולה, הוא חייב לשוחח עם דיינה, הוא לא יכול להתחמק לנצח, ואני מתיישבת על מיטה, "דיינה רוצה לשוחח איתך" אני אומרת לו שוב, בנימה יותר רכה, והוא לוקח את הטלפון, "היי דיינה" הוא עונה, והם ממשיכים לשוחח, הוא יוצא מהחדר לסלון ואני נשארת בחדר שינה, לתת לו פרטיות, אני לא רוצה להפריע לשיחה שלהם.

אני מתרוממת ועומדת מול ארון הבגדים, מתלבטת מה ללבוש, אני חייבת להתלבש, אני לא יכולה להישאר עם המגבת כל היום, למרות שלא הייתי מתנגדת אני חושבת לעצמי.