המחלץ… המשך נוסף לפרק שישי

אני מנסה להחליט מה ללבוש בזמן שאני שומעת את רחשי השיחה בין דינה לבין דיינה, אני רוצה לשמוע על מה הם משוחחים אבל לא רוצה לצותת, דין יספר לי כשהוא יהיה מוכן.
אני מתקרבת בשקט אל הדלת ורואה את דין יושב על הספה בסלון, אני סוגרת את הדלת בכדי לתת לו פרטיות.
אני מתחילה לסדר את המיטה, מרימה את כל הכריות ומסדרת אותן בגב המיטה, מסדרת את השמיכה, כשאני מסיימת אני מעיפה מבט על כל החדר, מנסה למצוא במה להעסיק את עצמי, אבל כשאני מבינה שאין לי במה, אני מתיישבת על המיטה ולוקחת כמה נשימות עמוקות.

"דיינה וג'וש הזמינו אותי לארוחת ערב" אני מרימה את המבט שלי ושומעת את דין בכניסה לחדר. "במסעדה, אני רוצה שתצטרפי אליי, שתהיי איתנו, איתי" הוא אומר, אני רוצה ללכת איתו, אבל אני בטוחה שהם הזמינו אותו בכדי לשוחח איתו ביחידות, אני לא רוצה לשמש כחוצץ ביניהם, יש סיבה שדיינה התקשרה והזמינה אותו.

"תבואי איתי?" הוא שואל שוב, ואני לא יכולה לסרב, איך אני יכולה לסרב לו כשהוא שואל אותי בכזאת רכות, אחרי הלילה והבוקר הקסום שעבר עלינו, ואני מהנהנת בראשי.

הערב מגיע מהר ואני מתחילה להתארגן, דין נכנס לאמבטיה ואני שומעת את זרם המים, אני מחליטה ללבוש שמלה קלילה, החום הכבד עדיין מורגש ואני רוצה ללבוש משהו קליל, אני מחפשת את הסנדלים שלי, הרגל כבר לא כואבת ונראה שאני יכולה גם להסיר את התחבושת.
אני מתיישבת על הכיסא ליד ארון הבגדים ומסירה לאט את התחבושת כשדין נכנס לחדר, "את בטוחה שאת רוצה להסיר את התחבושת?" הוא כורע ברך לידי ועוזר לי, "כן", אני מהנהנת, "אני בטוחה" והוא עוזר לי להסיר אותה, אני נועלת את הסנדלים ויוצאת מהחדר, בזמן שהוא מתלבש, אני מוזגת לעצמי כוס מיץ תפוזים ולוגמת ממנו באיטיות.

דין יוצא ונראה רענן, לבוש בחולצה לבנה חלקה, וג'ינס רפויים, נראה לא מתאמץ, הוא מתקרב אליי ומקרב אותי אליו לחיבוק, אני משעינה את המצח שלי על הסנטר שלו והוא בתגובה מצמיד אותי יותר אליו, "הלוואי שיכולנו להישאר כך לנצח" אני חושבת לעצמי, "למה אנחנו לא יכולים להישאר כך" ואני לוקחת נשימה עמוקה בזמן שדין משחרר אותי מהחיבוק ושנינו מתקדמים לכיוון היציאה.

אנחנו נוסעים ברכב של דין ובמהרה אנחנו מגיעים למסעדה, דין מחנה את הרכב ואנחנו מתקרבים לכניסה, אנחנו עומדים ליד המארחת שלוקחת את הפרטים שלנו ואני רואה את ג'וש ודיינה יושבים בפינה רחוקה במסעדה, ליד החלון, דין מניח את היד שלו על המותן שלי ואנחנו מתקדמים לכיוון השולחן שלהם.

אנחנו מתקרבים אליהם וכשדיינה רואה אותנו היא מיד נעמדת, דין נראה מתוח כשהיא רוכנת כלפיו לחיבוק אימהי, הוא מחבק אותה אבל נראה שקשה לו, "הלוואי ויכולתי לרכך את הכאב" אני חושבת לעצמי, "אלכס, אני כל כך שמחה שהצטרפת אלינו" אני שומעת את דיינה וקו המחשבה שלי נקטע, אני מיד פונה אליה לחיבוק, ומניחה את הלחי שלי על הכתף שלה, דיינה גורמת לי להרגיש בבית, בכל מקום שנהיה, ועל כך אני כל כך אסירת תודה, אני רואה את דין מושיט את היד שלו ללחיצה לכיוון של ג'וש, וג'וש בתגובה מושך אותו אליו לחיבוק, "זה בוודאי יותר מביך" אני חושבת לעצמי ומחייכת, דיינה משחררת אותי מהחיבוק ואנחנו מתיישבים.
המלצרית ניגשת אלינו כדי לקחת הזמנות של שתייה, אני מתלבטת אם להזמין יין, או להישאר צלולה, דין מזמין בירה, והמלצרית פונה אליי בחיוך, אני מזמינה כוס יין לבן חצי יבש, והיא לוקחת את ההזמנה מג'וש ודיינה.
ארבעתנו יושבים סביב לשולחן, אני חושבת שזאת אחת המסעדות האהובות עליהם, אני זוכרת כמה תמונות שהם צילמו כאן באירועים משפחתיים.
אני מציצה לכיוון של דין ורואה שהוא מתחיל לנוע באי נוחות, המפגש הזה בוודאי מעלה זיכרונות, אבל לא כולם צריכים להיות זיכרונות לא נעימים.

המלצרית חוזרת עם מגש המשקאות שלנו ובכך היא שוברת את השתיקה המתוחה ששוררת בינינו, היא מניחה את כוס המשקה ליד כל אחד מאיתנו, לוקחת את ההזמנות למנות האוכל והולכת.

"אני מאמינה שזאת הפעם הראשונה שאני רואה אתכם ביחד" אני שומעת את דיינה אומרת, אני מניחה את כוס היין על השולחן ומסתכלת עליה בניסיון להבין את כיוון השיחה, דין מעולם לא רצה לנופף במערכת היחסים שלנו מול עיניהם, הוא כיבד אותם, אבל מצד שני, דין מעולם לא נופף במערכת היחסים בינינו בפני אף אחד מהקרובים שלו, אני מכירה את המשפחה שלו רק מהסיפורים, בפעם היחידה שהוא הציג אותי בפני אחותו, אני סבורה שהוא הציג אותי כידידה.
"אל תחשבי על זה אלכס, פשוט אל תחשבי על זה" אני מנסה לשכנע את עצמי, "תשני נושא לפני שדין יגיב" אני אומרת לעצמי, אבל בעצם, למה אני צריכה לחשוש מהתגובה שלו.
"אני חושבת שאת צודקת" אני שומעת את עצמי עונה, ומהצד אני שומעת את ג'וש נאנח, דין להפתעתי לא מגיב.
"קשה לי להבין מדוע אף פעם לא ראינו אתכם ביחד" דיינה ממשיכה, "אבל אני כל כך שמחה שאתם ביחד" היא מסכמת את נושא הקשר שלי ושל דין.
המלצרית חוזרת עם המנות שלנו ומהר מאוד אנחנו מוצאים עצמנו שקועים באכילה.

הארוחה ממשיכה להתנהל בשקט מתוח, לא כך דמיינתי את הארוחה הראשונה שלי ושל דין יחד עם דיינה וג'וש, אני לא חושבת שאני אוכל לשאת את המשך ארוחה לעוד זמן רב.

"שמעתי שהיית החלק מצוות החילוץ של שבוע שעבר" אני שומעת את ג'וש מנסה לנהל שיחה ניטראלית עם דין, ואני מרגישה הקלה, דין מהנהן אבל עדיין לא מגיב, "אני שמח לשמוע שחזרת בשלום" ג'וש אומר ומניח את ידו על כתפו של דין בתנועה אבהית, "אנחנו תמיד מודאגים כשאנחנו שומעים על כך בחדשות" דיינה ממשיכה, "והיינו רוצים לדעת שאתה בסדר, אם היית רק יכול לשמור איתנו על קשר", דיינה אומרת בשקט, "אל תתחילי" אני שומעת את ג'וש נוזף בדיינה, "זאת ההחלטה של דין אם לשמור איתנו על קשר או לא, אנחנו לא יכולים להכריח אותו", ואני לרגע המומה, המומה מפרץ הרגשות שלהם, אני יודעת שהם אנשים חמים, ואני יודעת שהם תמיד התייחסות לדין כאל הבן השני שלהם, אבל מעולם לא ראיתי אותם כל כך כאובים, ואני מתבוננת בדין, מצפה ממנו לתגובה.

הוא מניח את המזלג והסכין על השולחן, הלסת שלו נראית קפוצה ונראה שהוא מנהל מאבק פנימי בתוכו, "אין משהו שאני רוצה יותר, מלהיות אתכם בקשר" הוא עונה, "אתם ההורים השניים שלי", דיינה מתבוננת בדין במבט שבור, במבט אוהב, "זה לא צריך להיות כל כך קשה" אני שומעת את ג'וש, ודין לוקח כמה נשימות עמוקות, אני מניחה את היד שלי על הירך שלו ולוחצת אותה בעדינות, מנסה להראות לו שאני נמצאת כאן, איתו, לתמוך בו, אבל נראה שהוא לא מייחס חשיבות למחווה שלי, אני מנסה לא להיפגע, "אל תחשבי על עצמך אלכס, לא ברגעים אלו" אני מנסה להרגיע את עצמי.

דיינה לוקחת את קנקן המים ובידיים רועדות מנסה למזוג מעט מים לכוסית שלצידה, בדרך נס היא מצליחה לא לשפוך מהמים על השולחן, היא לוגמת מהמים ואני מחליטה ללגום מכוס היין, אני מסיימת את כוס הכוס ורואה את דין מתבונן בי בזווית העין, "אני רק מקווה שהוא לא ינזוף בי שהחלטתי לשתות", אבל הוא רצה שאני אהיה איתו כאן, הוא לא יכול לשנות את דעתו.