המחלץ… המשך נוסף פרק שמיני

"בואי", היא מיד אומרת אחרי שאנחנו משתחררות מהחיבוק המשותף, "תחליפי בגדים ונצא", "לאן?" אני שואלת, שרון מסתכלת עליי ומחייכת, "להסיח את דעתנו" היא אומרת.

אני נכנסת לחדר שינה ומחליפה בגדים, אני מרגישה כל כך מותשת, אבל אני בהחלט זקוקה להסחת דעת, כל דבר שימנע ממני מלחשוב על דין, לחשוב על כל האירועים האחרונים שאירעו, אני לא מסוגלת להמשיך לחשוב על כך, אבל לא רואה דרך להימנע, ושרון, שהופיעה כאן על מפתן הדלת, בהחלט יכולה לסייע לי.
אני יוצאת מחדר שינה לאחר שהחלפתי בגדים, אני לוקחת את התיק וג'קט ושתינו יוצאות לכיוון הרכב של שרון.
שרון מתחילה לנהוג ובמהרה אני מוצאת את עצמי במקום מוכר.

שתינו נמצאות במצפה, עם מיכל של גלידה, שוקו וניל, לכאן היינו מגיעות כשהיינו לחוצות לפני מבחני סמסטר, ולכאן היינו מגיעות גם לאחר הבחינות, כדי להשתחרר, "זה המקום שלנו" אני חושבת בחיוך, הגיוני ששרון תביא אותי לכאן, אחרי כל מה שעבר עלי בימים האחרונים המחשבה ללכת למקום מוכר מרגיעה אותי, "את רוצה לדבר?" שרון שואלת בשקט, ואני לוקחת נשימה עמוקה, אני לא מתכוונת להסתיר ממנה, אבל אני לא יודעת אם אני מוכנה עדיין להוציא ממני את כל המידע, לשתף אותה, ואני כל כך רוצה להתחלק איתה במידע, להסיר מעליי במעט את כובד המשקל, אני יודעת ששרון חברה טובה והיא תתמוך בי, אבל אני לא בטוחה שאני צריכה תמיכה, אולי אני צריכה להתפרק, ולבנות את עצמי מחדש, לדעת שאני מסוגלת להתמודד.
"עדיין לא" אני עונה, "אני סבלנית אלכס" היא עונה "אני סבלנית", ואני מחייכת.

"מתחיל להיות קריר בלילות" אני חושבת בהקלה, כל החום הכבד שליווה את הקיץ בהחלט הכביד עליי, ועכשיו אני מרגישה שהוא אט אט מתחיל להתפזר.
שתינו מתרוממות, ומתקדמות באיטיות, מחובקות לכיוון הרכב של שרון, אנחנו נכנסת לרכב ומתחילות לנוע בחזרה לכיוון הדירה שלי.

שרון נכנסת באיטיות לחניה של הבניין, אני נפרדת ממנה אסירת תודה על השעתיים האחרונות שהיא העבירה איתי, ייתכן שאם הייתי נשארת בדירה הייתי שוקעת בדכדוך ומחשבות, אני מחבקת אותה שוב ויוצאת מהרכב, מתקדמת לכיוון המעליות.
אני נכנסת לדירה וסוגרת את הדלת מאחוריי, בהיסח הדעת אני מעיפה מבט לעבר שני הארגזים שמונחים להם ליד הדלת, הם נמצאים שם כבר זמן מה ולא ייחסתי להם חשיבות.
אני מניחה את התיק והג'קט על השולחן במטבח, פותחת את המקרר ומוציאה בקבוק יין לבן, מוציאה כוס מהארון ומוזגת חצי כוס, אני לוגמת ולוקחת את הכוס איתי.

אני מרימה את אחד הארגזים ונכנסת לחדר שינה, מניחה אותו ליד המיטה ופותחת אותו, מניחה את כוס היין על השידה ליד המיטה, לוקחת ערימה של תמונות, דפים, מעורבבים אחד בשני, אני מתיישבת בישיבה מזרחית על המיטה, ולוקחת את כוס היין, לוגמת מהיין באיטיות, ביד השנייה אני מפזרת את התמונות על כיסוי המיטה, מנסה ליצור רצף, מנסה למצוא היגיון, רוב התמונות הן עוד מלפני תקופתי, לפני שפגשתי את דין, לפני שהוא ידע על קיומי, היו לו חיים שלמים לפני שנפגשנו, במרבית התמונות שניהם ביחד, לוק ודין, כל החוויות המשותפות שלהם, של שניהם.
אני ממשיכה לסדר את הערימה שהוצאתי מהארגז ומוצאת גלויות, מכתבים, אני מתחילה לקרוא כמה מהם ומרגישה פולשת, מחטטת, אבל אני מוצאת נחמה קלילה מוקפת בכל התמונות והזיכרונות, עם כל לגימה מהיין אני מרגישה את החמימות הולכת ועוטפת אותי.

אני נשענת לאחור על גב המיטה ועוצמת את העיניים, מנסה לעשות לעצמי קצת סדר, המחשבות שלי נודדות ואני מנסה לשחזר את מערכת היחסים שלי עם דין, דין הוא האהבה הגדולה שלי, וגם שיברון הלב.
איתו איבדתי, וקיבלתי בחזרה את כל החושים שלי, כל החוויות המסעירות, כל התחושות האסורות, כל רגע איתו הרגיש לי כמו הפעם הראשונה, והאחרונה, אני לא יודעת אם זה בגלל העיסוק שלו, אבל בתוך תוכי ידעתי, שיגיע היום ואני איאלץ לאבד אותו, אני פוקחת את העיניים בתנועת ניעור, מנסה להשתחרר מכל התחושות שהציפו אותי, אני מתבוננת שוב בתמונות על המיטה שכעת נראות מסודרות, ואני מבינה שכנראה, בהיסח הדעת סידרתי אותן לפי הדמות של דין, כל התמונות שמונחות לפני הן התמונות שדין מופיע בהן מחייך ומאושר, לא המבט השכול והמחושב המוכר כל כך, כנראה שרציתי לראות צד אחר שלו, גם אם לא במציאות, אז לפחות בתמונות.