המחלץ…המשך פרק חמישי

העיניים שלו מתמקדות בי ואני רואה את העייפות, את התשישות, אני מנסה לנחש את המחשבות שלו אבל לא מצליחה, כל מה שעובר בראשי אני מסלקת, לא רוצה לחשוב, וכבר לא רוצה לדמיין, "אל תכעס עליי" אני ממשיכה ללחוש, "אני לא כועס עלייך אלכס, איך אני יכול לכעוס עלייך" הוא אומר ומחייך, ואני מנסה להתעודד מהמילים שלו, מהחיוך שלו, מנסה למצוא את הקרבה שלו, הוא נמצא כאן, אבל הוא לא איתי וזה שובר אותי, אני לא יודעת איך לגשת אליו, איך להתקרב, רוצה שיאמין לי שהתגעגעתי אליו, שיאמין וירצה להיות איתי.

"תפני לי מקום" הוא לוחש לי, ונשכב לידי בספה, שנינו שוכבים מכורבלים בספה, בסלון, מחובקים, שקטים.

הספה קטנה מדי בשביל שנינו, אבל נראה שהיא מצליחה להכיל אותנו, את שנינו, העובדה שאנחנו כה צמודים מעלה לי חיוך קטן, דין שוכב מאחורי, מצמיד את הגב שלי אליו, מחזיק אותי, מלטף אותי, ליטופים עדינים, השיער שלי מפוזר על הכרית ואני מרגישה אותו נושם את השיער שלי, נושם ומלטף אותי, כל כך צמודה אליו, מרגישה את החום שלו, את הקשיחות, את העדינות.

בבוקר אני מתעוררת, האור הרך שמגיע מהחלון במטבח מאיר עליי והחמימות של השמש גורמת לי לפקוח את העיניים, דין ואני עדיין מכורבלים בספה, מתחת לשמיכה הקטנה, היד שלו עדיין מונחת עליי, אני מנסה להסתובב לכיוונו, הוא שוכב על הצד, עדיין ישן, יד אחת שלו מחזיקה אותי, השנייה הייתה מונחת לי על המותן, ברפרוף, אני מסתובבת ושוכבת על הצד, מולו, בוחנת אותו, מנצלת את הדקות הספורות לפני שהוא יתעורר, ומפזרת נשיקות קטנות ועדינות לאורך הלחי, הסנטר, על האף, מחככת את השפתיים שלי עם הזיפים הרכים שלו, מנסה להתמכר לרגעים הקסומים, מנשקת אותו נשיקה רכה על השפתיים, וממשיכה להרגיש את הזיפים שלו, שורטים, מלטפים, אני שומעת אותו מהמהם, השפתיים שלו מגיבות, הוא מתחיל לנשק אותי ליד האוזן, היד שלו כבר אוחזת בי בגב התחתון, מצמידה אותי אליו,

השפתיים שלו ממשיכות ומגששות, חוקרות, מגיעות אל השפתיים שלי, ואז, הוא פוקח את העיניים, ולמשך כמה שניות אנחנו נועצים מבט אחד בשנייה, הוא מחייך, אני רואה את החיוך בעיניים שלו, והוא מתחיל לנשק אותי, נשיקה רכושנית, תובענית, אני עוצמת את העיניים ומתמכרת לתחושה, מתמכרת לטעם של הלשון שלו, מגששת ומחפשת את הלשון שלי, מתמסרת לריח הגברי שלו, והוא ממשיך לנשק, לא מפסיק, אני נצמדת אליו יותר, נותנת לו יותר ממני, נותנת לו להרגיש אותי.

למשך כמה דקות ארוכות שנינו שוכבים על הספה, אחד מול השנייה, מכורבלים, מתנשקים, מתחככים.

"בואי, אני אעזור לך לקום", הוא אומר ומושיט לי את היד שלו, אני קצת במבוכה, אני רוצה לקום וללכת לאמבטיה אבל לא יודעת איך לומר לו, "אני צריכה להתרענן אני אומרת לו" בתגובה הוא מתרומם ועוזר לי.

אני עומדת מול המראה, מנסה כמה שפחות לדרוך על הקרסול ונשענת על הכיור, ומתבוננת, העיניים החומות הגדולות שמשתקפות אליי נראות זורחות, הלחיים טיפה אדמדמות, נראה שרצתי מרתון אבל למעשה, הרגע קמתי משינה, אני מחייכת ולוקחת את מברשת השיניים ומתחילה להבריש את השיניים, ברקע אני שומעת את דין במטבח מנסה להתמצא.

כשאני יוצאת מהאמבטיה דין מכין ארוחת בוקר קטנה ומניח על שולחן האוכל, "בואי" הוא אומר ועוזר לי, אני מתיישבת ולוגמת מהקפה, אני לא רגילה לארוחת בוקר אבל אחרי הטרחה שלו אני לא יכולה לסרב, דין מצידו יושב מולי ולוגם מהקפה, "אתה לא מצטרף אליי לארוחת בוקר?" אני שואלת, "לא, הכנתי אותה רק בשבילך, בשבילי רק קפה בבוקר".

אני יושבת בשולחן האוכל הקטן במטבח ומתחילה לאכול, "מה התכנונים שלך להיום?" הוא שואל, "אני משערת שאצטרך להיבדק אצל רופא" אני אומרת, ומסמנת עם העיניים לכיוון הרגל, "אבל לאחר מכן, אני חופשיה" אני אומרת, "אם ככה, אז את שלי להיום?" הוא שואל, ואני מנסה להבין, הוא מתרומם ומחזיר את הכיסא למקום, "אני אקח אותך לרופא, ולאחר מכן, יש לי תוכניות בשביל שנינו" הוא אומר ומחייך.

כשאני מסיימת לאכול הוא עוזר לי להיכנס לחדר שינה, אני עומדת מול הארון ומתחילה להתפשט, מנסה לבחור בגדים קלילים, אין לי מושג מה הוא מתכנן, ואני מרגישה את הלב שלי טיפה קופץ, יום שלם עם דין, זה בהחלט יכול לגרום לי לתחושות חזקות, ואתמול בלילה, לישון איתו, צמוד, אני נזכרת ומחייכת.

אני מחליטה ללבוש ג'ינס, התחבושת עדיין עוטפת את הקרסול שלי, והחום מתחיל להישבר מעט בימים האחרונים, אני לוקחת גופייה קצרה ועליונית למקרה שיהיה קריר, אני גם לא יודעת לכמה זמן הוא מתכנן שנהיה ביחד היום.

אני הולכת ומתיישבת על המיטה, מנסה להתלבש בסרבול אבל מצליחה בסופו של דבר, אני מנסה לנעול נעליים ומרגישה קושי, הדלת נפתחת ודין עומד בפתח, הוא החליף בגדים, "את בסדר?" הוא שואל, אני מנידה את הראש והוא מתקדם וכורע על הברך לידי, "מה קרה אלכס?" הוא שואל, "אני צריכה עזרה עם הנעליים" אני אומרת בשקט, והוא מרגיע אותי, נועל לי את הנעליים בעדינות, וכשהוא מסיים הוא עוזר לי להתרומם, "את צריכה לקחת איתך עוד משהו?" הוא שואל, "הייתי יודעת מה לקחת אם היית מסכים לגלות לי לאן אנחנו הולכים היום" אני אומרת לו ומחייכת, "לא אלכסה, את לא תצליחי להוציא ממני" הוא אומר וקורץ.