המחלץ… המשך פרק תשיעי

שום דבר לא הכין אותי למראה המרשים של ההרים, אני מרגישה שאני יכולה להושיט את ידי וכמעט לגעת בהם, כמעט להרגיש אותם, אפילו האוויר כאן מרגיש צלול יותר, נקי יותר, אני לוקחת כמה נשימות עמוקות יותר,שואפת באיטיות לריאות, ומסרבת לשחרר, אני עוצמת את עיניי ומרשה לעצמי להרגיש, לנסות להבין ולו במעט, את ההרגשה של דין, של רוי, ואולי של לוק.
לוק! אני פוקחת את עיניי בכאב, לזיכרון, לזה לא ציפיתי, אבל למעשה, לשום דבר מכל זה לא ציפיתי, ועכשיו אני כאן, לא יודעת מה מצפה לי, מלבד העובדה שאני יודעת שדין נמצא כאן, אבל מלבד זה, אני עדיין מגששת באפילה.

רוי ממשיך לנסוע, אם לא הייתי מתוחה הייתי יכולה ליהנות מהנסיעה, אבל הציפייה אל הלא נודע מנעה ממני, יכולתי כמעט לספור את הדקות, מהרגע שסגרתי את הדלת מאחוריי, ועד לרגע שההרים התגלו לפניי, איך יכול להיות שאותן דקות עברו באיטיות, ואילו השעה האחרונה חלפה כמעט מבלי ששמתי לב? אני מתבוננת ברוי, מנסה לראות האם גם הוא מתרשם כמוני, אני מנידה את ראשי ומנסה להתרכז בתנועות של פניו, אבל אני לא מצליחה לזהות דבר, מלבד הריכוז העמוק שלו בנסיעה, הוא נראה נחוש, "למה את נועצת בי מבטים?" אני פתאום שומעת אותו שואל ומיד עולה לי חיוך, "לא שמתי לב שאני נועצת בך מבט" אני עונה וצוחקת, "את יכולה להביך גברים עם המבטים שלך אלכס" הוא עונה לי, "אוו, לא ידעתי שאפשר להביך אותך" אני מאתגרת אותו והוא בתגובה צוחק.

"את צודקת, בהחלט לא קל להביך אותי, אבל, את בהחלט נועצת מבטים" הוא אומר ומסית את מבטו לכיווני לכמה שניות, המבטים של שנינו מרוכזים אחד בשנייה, "אתה צריך להתרכז בכביש" אני נוזפת בו, והוא מחזיר את מבטו לכביש, לא לפני שהוא שולח לי קריצה.
"אז, אני לא יכולה לשכנע אותך לומר לי מה מצפה לי?" אני שואלת ומנסה את מזלי שוב, "את בהחלט יכולה לנסות, אבל אין לי הרבה מה לומר, מהסיבה הפשוטה, שאני לא יודע" הוא עונה ונותן לי מבט מאוכזב, "דין רק ביקש ממני להביא אותך אליו, מלבד זה, אין לי יותר מידע ממך".
אין ספק, אני בהחלט מאוכזבת, אבל לא להרבה זמן שכן אני מתחילה לזהות בקתות קטנות מפוזרות בדרך, נראה שהגענו למחנה, ובזמן שאני מבינה זאת רוי מבשר לי שכמעט הגענו, אני רואה כמה גברים מפוזרים בשטח, חלקם לבושים באותם בגדים כמו דין, כמו רוי, נראה שגם הם מטפסים, או מחלצים, אנחנו עוברים עם הג'יפ וממשיכים להתקדם, חלק מהגברים מתבוננים בי, מנסים להבין מה בחורה עושה כאן קרוב לוודאי.

אין ספק, נראה שאני בחורה היחידה כאן, לפתע רוי עוצר, אני נהדפת קדימה ואחורה מהמושב, העצירה פתאומית, אני מסיתה את ראשי לכיוונו של רוי במבט כועס, "סליחה" הוא אומר, "לא בכוונה" ונותן לי חצי חיוך מתנצל.

רוי יוצא מהג'יפ ואני ממתינה לו שיפתח את הדלת ויעזור לי לרדת, הוא פותח את הדלת ומושיט לי את ידו, אני אוחזת בידו ומנסה לרדת מהג'יפ מבלי להיראות מסורבלת מדי, מעבר לכתף של רוי אני מבחינה בשלושה גברים יוצאים מאחת הבקתות היותר גדולות ומתקדמים לעברינו, אני מזהה את דין ומחייכת, רוי מזהה את חיוכי ומביט מעבר לכתף שלו ורואה את דין, הוא מתקדם לעברינו במהירות ומחבק אותי, אני מרגישה הקלה, מרגישה געגועים קלים מציפים אותי, אני מניחה את ראשי על כתפו למשך כמה שניות ומרגישה את הדמעות עולות וצפות, "רק אל תבכי כאן אלכס, ליד כל החברים שלו" אני אומרת לעצמי ומנסה להתאפס, מרגישה את החיבוק החזק של דין.
אני משתחררת מהחיבוק שלו והוא נותן לי נשיקה במצח, רוי לוחץ את ידו ופותח את הדלת האחורית של הג'יפ, להוציא את התיק שלי, דין לוקח את התיק ושלושתנו מתקדמים לכיוון הבקתה שממנה הוא יצא לפני כמה דקות, דין מחזיק את ידי, לוחץ אותה חזק, נראה שהוא חושש שאני אברח, דלת הבקתה נפתחת ויוצא ממנה גבר, שנראה שהוא מכיר את דין היטב, הוא מציג אותי לפניו, "נעים מאוד, אדי" הוא מושיט את ידו לכיווני ואני מושיטה את ידי ללחוץ אותה, "בואו, תיכנסו, הגעתם בדיוק בזמן".