המחלץ… סיום פרק שמיני

צלצול טלפון מנער אותי, אני מתרוממת מהמיטה ומחפשת את הנייד שלי, אני מוצאת אותו על השידה, "הלו" אני עונה ונשענת בחזרה על גב המיטה, ולמשך כמה שניות אני לא שומעת תגובה, אבל שומעת נשימות, אני מזהה את הנשימות הקצובות, מזהה את הנשימה שלו, גם במרחקים.

"דין..?" אני ספק אומרת, ספק שואלת, "אני רוצה שתבואי" הוא אומר, "לבוא לאן?" אני שואלת, "אני צריך אותך כאן, אני אדאג שיאספו אותך, אני פשוט צריך אותך כאן איתי, תגידי לי שתבואי" אני שומעת את התחינה בקולו, "איך אני יכולה לסרב לו" אני חושבת, "אני אבוא לאן שהוא יבקש" אני עונה לעצמי.
"תארזי בגדים, אני אדאג שרוי יאסוף אותך מחר בבוקר", אני מהנהנת בהסכמה, אבל נזכרת שהוא לא יכול לראות את התגובה שלי, "כן" אני עונה, "אני אבוא" ומרגישה דקירות קטנות בצד שמאל, שם, ליד הלב.
"אני מחכה לך מחר" הוא מסכם את השיחה הקצרה, משאיר אותי תוהה, אתמול, באמצע כל הכאוס הוא קיבל את שיחת הטלפון ופשוט עזב, ועכשיו, עכשיו הוא רוצה שאבוא, כל זה לא נראה לי הגיוני, אבל, ממתי דברים שקשורים אליו נראים או מרגישים הגיוניים?
אני מניחה את הנייד בחזרה על השידה ומנחה לחשב את הצעדים הבאים שלי, אני צריכה לארוז, צריכה להתקלח ולהתארגן, צריכה להכין את עצמי, אני יודעת שיש סיבה שהוא רוצה שאבוא אליו, היכן שהוא נמצא, יש סיבה לבקשה שלו, "ואולי אני לא רוצה לדעת" אני תוהה בקול, אני מצמידה את רגליי לחזה ומחבקת אותן, משעינה את ראשי ועוצמת את העיניים, "לו רק יכולתי לדעת על מה הוא חושב, על מה הוא חושב באמת", אני מתבוננת בשעון, השעה כבר באמת מאוחרת, אני נכנסת לחדר ארונות ומוציאה תיק גב ומתחילה לארוז, למרות שאני לא יודעת מה לארוז, אני כן יודעת שהוא בוודאי נמצא בשטח, אני אורזת בגדים נוחים לטיול בשטח הפתוח, מחפשת את נעלי הספורט שלי, אין לי נעלי טיפוס הרים, איאלץ להסתפק בנעלי ספורט, אורזת כמה זוגות גרביים ותחתונים, בתיקייה נפרדת אורזת חזיות, אני לא יודעת לכמה זמן לארוז, עדיף שאארוז טיפה יותר.
אני משאירה את התיק ארוז למחצה ונכנסת לאמבטיה, במקלחון, מתחת לזרם המים החמים, מתחת לקצף הסבון אני לוקחת כמה נשימות עמוקות, "אני חייבת להחזיר את החיים שלי למסלול" אני אומרת לעצמי בהחלטיות, אבל יודעת שברגע שאצא כל ההבטחות שלי לעצמי יתפוגגו, אני חופפת את שיערי במהירות ומסתבנת, זרם המים שוטף במהירות את כל הקצף משיערי ומגופי, אני ממשיכה לעמוד עוד כמה שניות מתחת לזרם המים ולבסוף סוגרת את הברז, אני פותחת את דלת המקלחון ולוקחת את חלוק הרחצה, אני מתעטפת בו וכשאני יוצאת מהמקלחון טיפות המים מהשיער הרטוב צונחות לרצפה, אני לוקחת מגבת ומייבשת את השיער, כשאני מסיימת אני יוצאת מהאמבטיה וחוזרת לחדר ארונות, להמשיך ולארגן את התיק למחר, אני בודקת את הנייד ורואה שהתקבלה הודעה מרוי, "היי, אאסוף אותך מחר בשעה 07:00 בבוקר", "ממש מוקדם" אני חושבת לעצמי ומזדרזת להמשיך ולהתארגן, כמה דקות לאחר מכן אני כבר עם שיער מסורק, לבושה בכותונת שינה ומוכנה לשינה.

בבוקר אני מוכנה כאשר אני פותחת את הדלת ומוצאת את רוי עומד בכניסה, נראה שהוא מובך, "היי" אני אומרת בעליזות ומנסה לשבור את המתח, "היי" הוא עונה בחיוך ואני מרגישה הקלה, "איפה התיק שלך?" הוא שואל, ואני מצביעה על התיק מונח על הספה, "כדאי שתיקחי איתך מעיל" הוא אומר, ולוקח את התיק, אני מהנהנת בהסכמה ולוקחת את מעיל הפוך שתלוי ליד דלת הכניסה, רוי יוצא ואני אחריו, מעיפה מבט אחרון בדירה בתחושה לא ברורה, אני נועלת ומתקדמת לכיוון רוי שממתין לי ליד המעלית.

שנינו יוצאים מהמעלית ומתקדמים לכיוון הרכב שלו שחונה ליד הרכב שלי, רוי פותח את הדלת ועוזר לי להיכנס לרכב, אני מתיישבת ורוי מתיישב מיד אחריי מאחורי ההגה, לא לפני שהניח את התיק במושב האחורי, הוא מסית את מבטו לכיווני ומחייך, חיוך מעודד, אני מחייכת אליו בחזרה ושנינו יוצאים לדרך.