המלאך הפרטי שלי – פרק עשרים ואחת
עצרתי את המכונית שלי במרחק כמה מטרים מהכניסה לבצפר, ליד גן שעשועים קטן ונטוש. ידעתי שאין שום סיכוי שבעולם ששנינו נכנסים ביחד לבצפר. העדפתי שהוא ייכנס קודם, יעסיק את הגורילות שלו, ואז אני אכנס, אשים את הכובע עליי ואתעלם מכל העולם. כרגיל.
"למה עצרנו?" שאל בהבעה תמוהה.
"כדי שלא יראו אותנו ביחד."
"למה שלא יראו אותנו ביחד?"
"כי… כי אתה זה מיטשל, מיטשל דברסון המפורסם, ואני זו…"
"זו איזבל צ'אנס. מה הבעיה? אני לא מבין."
"כי… עזוב, מיטש. אל תנסה להבין, פשוט רד מהאוטו ותלך, אני אצטרף אלייך אחר כך."
"מה, את מתביישת בזה שאת איתי?" שאל בגבות מכווצות.
"אויש, איזה שטויות. אני מתביישת בשבילך, שאתה תצטרך להיכנס לבצפר הזה איתי…"
הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות, עיניו מעורפלות ממחשבות. לבסוף הוא יצא מהאוטו, השתיקה שלו מדאיגה אותי למוות.
במקום ללכת לכיוון הבצפר, כמו שהאידיוט היה אמור לעשות, הוא הלך לכיווני. לדלת המכונית בצד שלי. מה לעזאזל הוא עושה?
"קומי. אנחנו נכנסים לבצפר ביחד." אמר באטימות, עיניו מסתכלות עליי ומקפיאות אותי.
"אבל-"
"אין אבל. אנחנו נכנסים ביחד. את נתת לי מקום לגור, אני אתן לך מקום יותר טוב לחיות. בסוף היום הזה כבר אף לא יציק לך, תאמיני לי." אמר, ופתח את הדלת. הסתכלתי עליו בעיניים פעורות. לא האמנתי. בחיי שלא האמנתי.
"נו? עוד מעט יש צלצול, אני לא רוצה לאחר."
קמתי באיטיות מהכיסא, מתעלמת מהיד שהושיט לי לעזרה. התחלתי ללכת לכיוון הבצפר, עדיין בהלם שמיטשל ייכנס איתי לממלכה שלו. הוא המלך שם, אני הלכלוך שהמנקה מתעלמת ממנו מרוב שהוא מגעיל. המעמד שלי כל כך נמוך שם, עד שיש אנשים שבאמת מאמינים שקוראים לי… פח זבל. זה לא כאילו אני אוהבת את זה, כן? אבל… אני מודה, הייתי מעדיפה להיות יותר בלתי נראית מאשר… מובלטת. ברגע שאני אכנס לשם איתו, כל העיניים ישאו אלי. כולם יתהו, איך "פח זבל" מסתובבת עם המלך.
"חכי לי! כל העניין בלהיכנס ביחד, זה הביחד." קרא, והשיג אותי. הוא קרץ אליי, לוקח את ידי ומשלב אותה בידו.
"מה… מה אתה עושה?"
"הולך איתך לבצפר?"
"לא, מה אתה עושה עם היד שלי?" שאלתי, מסתכלת על ידינו השלובות מוקסמת. רציתי לצלם את התמונה הזו, לנצור את הרגע הזה.
"מחזיק אותה."
"ל… למה?"
"אמרתי לך שאני הטיפוס המחבק." אמר וקרץ לי, מחייך בשאננות שלמרבה ההפתעה, לא עיצבנה אותי. הייתי יותר מדי מופתעת מה… קרבה שהוא יצר בינינו. מה, למען השם, קרה לו?!
תגובות (22)
מדהים מ100מם אהבתי :) תמשיכי
מהמם פרק מדהיייים כרגיל ואני ממש מאוכזבת ממך, את בקושי מעלה פרקים לאתר ואת משאירה אותי בממתח נוראייי!!!! תמשיכייייייי מייייייייייייייייייד :))
פרק טוווב(: תמשיכי!
אני בעד להרביץ לאיזבל! מה יש לה?!?!
שתנשק אותו כבר!! אני לא עומדת בלחץ הזה
יותר אלוהים אדירים.
תמשיכי !(:
(ותעלי פרקים בתדירות יותר גבוהה האמהאמ)
לי לי לי לי לי!! איזה מהממם ! אבל באמת קצר :) גמאני העלתי את שלי כמו שהבטחתי … חחח תמשיכי ומהר …
מהמם אהבתי מאד תמשיכי בקשה ♥ תודה בקי♥
ווואי וואי וואו מדהים תמשיכי…
היי הדר
ברכות לרגל 200 הסיפורים שכתבת עד כה בהצלחה ממני בקי ♥♥
את כותבת ממש יפה, תמיד מעניין וכיף לקרוא את הסיפור הזה אפילו אם הוא קצר :)
תמשיייייכיייי!
טוב, יודעים מה?
בגלל שאני במצברוח מעולה(מאוד מאוד מאוד מעולה!) אני הולכת לפנק אותכם D:
אני עכשיו הולכת לשבת על המחשב, ולא זוז עד שיהיה פרק חדש לכל סיפור שאני כותבת.
זה אומר:
– פרק 22 של המלאך הפרטי שלי
– פרק 30 של השקט שלפני הסערה
– פרק 38 של משחק מסוכן
– פרק 3 של התחלה חדשה
ו… אם באלכן עוד פרק של משהו תגידו (:
טוב רק את במצב רוח טוב.. :(
אם אני במצברוח מעולה,
כולם צריכים להיות במצברוח מעולה!!
אני לא אחת שיש לה מצבי רוח מעולים לעיתים קרובות..
בגלל זה אני מתעללת בדמויות שלי D:<
וכולם זה כולל גם אותך, גברת מילקי!!
גם אני לא אחת של מצב רוח מעולה בגלל זה אני לא מתעללת בדומיות שלי כי אני רוצה שיהיה להם מצב רוח טוב לא כמו שלי.. כבר ניסו לנחם אותי.. אי אפשר! :'(
מילקי, עצה ממני:
להתעלל בדמויות שלך זה אחד הדברים שהכי עוזרים למצב רוח.מכולם אוהבים סיפורים עצובים, בעיקר בגלל הידיעה שבסוף יהיה שמח. ככה שזה גם עוזר למצב רוח הירוד שלך, כי עכשיו העברת חלק ממנו לדמויות שלך, וגם זה גורם ליותר אנשים לקרוא את הסיפורים שלך.
ובקשר לניחומים…
אני לא הכי טובה בזה. למען האמת, אני דיי גרועה בזה. את רק צריכה לזכור ש… כמה שרע לך עכשיו, יהיה לך יותר טוב בעתיד. זה המוטו שלי לחיים, הוא תמיד מזכיר לי שיש אור בקצה המנהרה.
אני מקווה שהמצב רוח שלך ישתפר (:
אולי לקרוא חלק מהסיפורים שלי יעזור לך XD
סתם, איך שבאלך D:
כן.. גם אני אומרת שיהיה טוב בעתיד אבל לא. אז ביקשתי מה' שיגיד לי כמה שנים יהיה לי רע במספר.. שמישהו יומר לי מספר שהוא יהיה השנים. יצא תשע, פעמיים כי התקשתי לקבל את זה.. ואני בכיתה ו' זה אומר עד סוף הצבא!
מילקי, לא שיש לי בעייה עם ה', כמובן שלא, אבל אני חושבת שאת לוקחת את המספר (9) קצת יותר מדי ברצינות.
תזכרי שהחיים הם גלגל, עם עכשיו רע מחר יכול להיות הרבה יותר טוב!
ו- 12 שנה רע, אז פיתאום יהיה טוב?!
הרגשתי בדיוק כמוך תקפה ארוכה, ובאמת עכשיו אחרי שעברו כמה שנים אני יכולה לקרוא לזה תקופה- משמע זמן שחולף.
אני יודעת שזה נראה לך כמו נצח… מצטערת שאת עוברת משהו כזה.
תודה..
אממ..
מה זאת אומרת ביקשת מה' שיגיד לך כמה שנים יהיה לך רע? O_O
אוווו מדהים! תמשיכי תמשיכי תמשיכי!