המלאך השומר שלך פרק 15

-פרק 15

"סתום כבר" צרחתי על השעון מעורר, כאילו שזה עזור במשהו .
קמתי מהמיטה, השתקתי את השעון וחזרתי לישון .
אחרי חמש דקות הטלפון שלי צלצל
"מה ?!" עניתי העצבים לטלפון
"אני רואה שאת לא ממש טיפוס של בוקר אע ?" הוא אמר
"מי זה ?" שאלתי
"אסף" הוא אמר
"נו ? מה ?" שאלתי
"את צריכה לקום עצבן" הוא אמר
"קמתי" אמרתי
"טוב אני מנתק, ביי" הוא אמר וניתק .
הלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, התלבשתי אכלתי ויצאתי .
הגעתי לבית ספר, וראיתי את לירי ואוטי , זאת אומרת איתי עומדים ליד השער ומתנשקים .
המשכתי ללכת, כשאני עדיין מסתכלת עליהם .
"רוצה חתימה ?" איתי שאל אותי להעיר אותי מהמחשבות
"חתימה ? של מי ? כי אני לא חושבת שאתה יודע לחתום" אמרצי , לא הייתי צריכים להגיד את זה . מאז שאיתי איבד את הזיכרון הוא איבד את הכל, הוא לא זוכר כלום מהבית ספר, הוא לא זוכר איך כותבים ואיך קוראים .
"מה אמרת ?" הוא אמר להתקרב אליי
"נו איתי עזוב אותה" לירי אמרה
"שניי אני רוצה לשמוע" הוא אמר והתקרב אליי עוד יותר, הלכתי אחורה . הוא תפס אותי ביד ואמר:
"בפעם הבאה שאת אומרת לי עוד מילה על משהו שהיה לי לפני שאיבדתי את הזיכרון, אני לא אוותר לך בגלל שאת בת"
"אתה מכאיב לי" אמרציכשהיד שלי כבר הייתה אדומה
"זה כלום לעומת מה שיהיה לך" הוא אמר
"אל תסתכלי עליי, אל תדברי איתי ואל תנשמי את אותו האוויר שאני נושם, מובן ?" הוא אמר
"מה אתה חושב שאתה עושה ?" ראיתי את אסף מאחורי
"מה שבא לי" הוא אמר
"במיה לא נוגעים" הוא אמר והם התחילו ללכת מכות
"אסף מספיק !" אמרתי אבל הם המשיכו
"אסף דיי !" אמרתי ותפסתי את אסף
"הוא לא שווה את זה" אמרתי
"הוא עשה לך משהו ?" הוא שאל
"לא סתם איים" אמרתי
"אל תדאג אני מכירה אותו הוא לא יכול לעשות לי כלום" אמרתי
"את מכירה אותו לפני שהוא איבד את הזיכרון שלו, לא אחרי" הוא אמר
"תודה" אמרתי וחייכתי . זה לא היה מובן מאליו שהו שהוא ילך מכות איתו … בשבילי
"למה אתה עושה את כל זה ?" שאלתי אותו
"למה אני עושה את מה ?" הוא שאל
"כל הזמן מגן עליי, אפילו שלא הכרת אותי עשית את זה" אמרתי
"מיה .. הוא אמר
"מה ?" שאלתי
"אני צריך להגיד לך משהו" הוא אמר להסתכל עליי ישירות לתוך העייניין, ראיתי את העיניים הירוקות המדהימות שלו .
"מה ?" שאלתי שכאני מהופנטת ממראה עיניו
"אני .." הוא אמר יהיה צלצול
"תבואי היום בחמש לפארק , אני אסביר לך . בסדר?" הוא שאל
"כן" אמרתי והוא הלך
"מזה ?!" עמית קפצה עליי מאחורה
"מפגרת הבהלת אותי" אמרתי
"מי זה ?" היא שאלה
"סתם, ידיד .." אמרתי .
"ידיד או קצת יותר מידיד ?" היא אמרה
"ידיד שאני מחבבת טיפה …" אמרתי והיא צרחה
"בואי בואי לכיתה" אמרתי לה
כל היום המורות לא הפסיקו לחפור, והראש שלי היה במקום אחר בכלל … מצד אחד אני חושבת על אסף, מצד שני על אוטי … ויש את העניין הזה של האיש שאני לא מכירה שכותב לי מכתבים בשם רועי ? שזה מתחיל להלחיץ שהוא יודע עליי כל כך הרבה ..
הצלצול קטע את מחשבותיי, סוף סוף הביתה
יצאתי מהכיתה, הנהג שלי חיכה לי בחוץ .
"היי רון" אמרתי ונכנסתי לרכב .
נסענו ותוך חמש דקות הינו בבית . עליתי למעלה , עוד שעתיים אני צריכה ללכת לפגוש את אסף . מה ללבוש ? מה אכפת לי מזה בכלל ? זה רק אסף .. חשבתי, ואחרי שנייה שיניתי את דעתי . זו הבעיה, שמאוד אכפת לי ממנו ! פתחתי את הארון בלי לחשוב בכלל ו התחלתי לסרוק במבטח את כולו . בסוף מצאתי גינס קצר וחולצה שאני ממש אוהבת . נכנסתי להתקלח, אחרי חצי שעה יצאתי והתלבשתי, קצת בושם, קרם גוף איפור, וזהו , אני מוכנה .
הסתכלתי בראי, זו לא אני … מה קרה לי ?
עם כל המסכה הזו של האיפור והבגדים וזה .. אולי חשבתי שהשתנתי, אבל אני בעצם לא ? אוף אני לא יכולה להסביר את מה שעובר עליי בראש עכשיו, אני לא מבינה כלום ! הורדתי את האיפור, עוד חמש דקות חמש .
לקחתי משהו לאכול והגעתי בחמש ורבע לפארק .
"סליחה על האיחור" אמרתי
"מיה" הוא אמר
"אז מה קרה ?" שאלתי אותו והתכלנו להסתובב בפארק
"אני לא יודע איך לומר לך את זה" הוא אמר
"לומר לי מה ? פשוט תגיד וזהו" אמרתי
"אף פעם לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה" הוא אמר
"אוקיי אתה מתחיל להדאיג אותי" אמרתי והוא הפסיק ללכת, הפסקתי גם .
"בחיים לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה לבטא רגשות כלפיי מישהו, כאילו , זה אני, אני תמיד אומר דברים בפרצוף בלי בעיה, אבל עכשיו …" הוא אמר
"אסף, זו אני . פשוט תגיד" אמרתי
"אוקיי" הוא אמר ונשם נשימה עמוקה . ראיתי שהוא בלחץ אבל לא הבנתי ממה .
"אני … אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי