המלאך שדחף לתוכי תקווה-פרק 3

יצאתי מהשירותים לא מביטה לאף אחד בעיניים,שנאתי כשמנחמים אותי.שנאתי את הצומי.
"אודליה." שמעתי צעקה והסתובבתי זה היה אותו הנער שדיבר איתי
"מה?!" שאלתי בתקיפה
"את מוכנה להגיד לי למה את מתחמקת ממני?" הוא שאל
"יש אלף ואחת סיבות,טוב לך?" שאלתי בחוסר סבלנות
"לא,לא טוב לי.תפסיקי כבר אני רוצה רק לעזור." הוא אמר וגירד בעורפו
"לא צריכה את העזרה שלך סופרמן." אמרתי בזילזול והלכתי משם במהירות,אם העזרה שלו להשפיל אותי עוד יותר אני מעדיפה לוותר אני גם ככה מושפלת מספיק. "הי כלבה,תראי את הסרטון שהעלנו במיוחד בשבילך." מישהו צעק וגרם לדמעות לעלות לעיניי שוב פעם,למה אני לא יכולה לקבל כמה דקות של שקט?
"ואו תודה מעומק לבי." אמרתי בעצבים והלכתי לעבר השער,רציתי להעלם מפה,ללכת לכל מקום חוץ מלגהנום הזה. הלכתי ברחוב מביטה בכל האנשים המאושרים והאוהבים,רציתי רק שתהיה לי סיבה לחייך בבוקר ולרצות את החיים האלה בנתיים הכל הפוך. הסתכלתי על דלת הבית מקווה שאין אף אחד,שאני יכולה להיות לבד ולהתמוטט. פתחתי אותה והבטתי בחדר הגדול והריק,כמה ששנאתי אותו,מזכיר לי את המוות של סבתי. נכנסתי לחדרי טורקת את הדלת בחוזקה ומתפרקת על המיטה,עוד יום חסר ערך בחיי כמה מפתיע. לקחתי את הטלפון שלי ונכנסתי לפייסבוק מביטה בכל הקבוצות הנוראיות שפתחו רק כדי לעשות לי רע בחיים. הבטתי בסרטון שהם מכים אותי ובתגובות שלהם,תגובות נוראיות.קמתי בבכי מהכיסא והתחלתי להתהלך בחדר לא יודעת מה לעשות עם החיים האלה כבר. 'עד כדי כך משעמם לכם?עזבו אותה כבר.' הסתכלתי על התגובה של אותו הבן שרצה לעזור לי הרגשתי אשמה בגלל מה שאמרתי לו בבית ספר.
'היי,אני מצטערת על מה שאמרתי בבית ספר.' שלחתי לו את ההודעה
'זה בסדר,גם לי זה קרה.' הוא שלח חזרה
'מה לך עשו?'
'אותו הדבר רק כי אני..נו את יודעת'
'אוהב בנים?'
' כן בדיוק'.
כביתי את הטלפון והבטתי בדלת שנפתחת,ידעתי שזה אבא שלי וידעתי שיכאב לי עכשיו.
"כמה קיבלת?!" הוא שאל בעצבים
"אפס,אפסים כמו שכולם במשפחה הזאת!" צרחתי ולא ידעתי מה אני עושה,לא שלטתי בזעם שמתפרץ ממני באותו רגע.