המסכה – הקדמה

שלום, אני אנבת ואני בת 15. כבר כמה שנים שלא הייתי יותר משישה חודשים בבית ספר בשנה אחת. בגלל העבודה של ההורים שלי אני כל חצי שנה עוברת ארץ או עיר. בזמן האחרון נתקעתי בארצות הברית. קצת משעמם שמה בגלל שאין לי מספיק זמן להכיר כל סביבה שאני נמצאת בה אך כבר התרגלתי למצב. ובגלל עובדה זאת יצא לי רעיון להיות כל השנה במסכה וביום הלימודים האחרון שלי באותו בית ספר הייתי מורידה את המסכה. עד כאן מכיתה ה׳ כולם היו בשוק קטלני כאשר הם גילו את האמת. האמת היא שכל השנה הלכתי עם האני המזוייפת, פאה, עדשות מגע, בגדים שונים וגם בכלל צורת חיים שונה. האמת שזה ממש מבדר, כשכולם חושבים שהם מכירים אותך למרות שהם ממש לא מכירים אותך! רק החברה שלי לילי יודעת את האני האמיתית.
ההורים של לילי נהרגו לפני חמש שנים כך שהורי אימצו אותה וככה יש לי תמיד חברה לצידי. למרות שאני מאוד מצטערת בשבילה ובאמת חבל לי שהיא הגיע למצב הזה אבל זה המצב ואין מה לעשות איתו. ככה יצא ושתינו אחיות ואנו נהנות מהחיים יותר מאשר היינו נהנות מהחיים לחוד. אז כן, כך החיים שלי מתנהלים, לא משהו מיוחד.
אה כן וחוץ מלילי יש לי אח גדול. חוצפן ומעצבן אבל ככה כל האחים גם הגדולים וגם הקטנים. רק שעם הגיל זה ניהיה יותר ויותר גרוע כך שאתם מבינים את המצב…למשל,שנה שעברה כשחבריו ישנו אצלו הם בלילה ניסו עלי טריק. ובבוקר כשהתעוררתי גיליתי את כל פני מרוחות במשחת שיניים. מאותו היום כאשר חבריו ישנים אצלו אני קוראת מהחדר ליד ללילי ואנחנו עושות מסיבת פיג׳מות משלנו. רק לפני שבוע הצלחתי להחזיר לאח שלי על מה שהוא עשה לי לפני חודש עם המשחת השיניים. זהו היה מעשה בלתי נשכח שאני עדיין נמצאת בעונש בגללו. אם רק הוא היה יודע שהצבע הכחול שלו בשיער אפשר להוריד בעזר שמפו מיוחד.
נו טוב… לא נורא.