המסתורין שבך – פרק 3

נויה^ 28/11/2015 1131 צפיות תגובה אחת

פקחתי את עיניי, מעכלת מעט את קרני השמש הנדירים שבקושי צצים כאן בימים הקרירים בניורק.
גופי נדרך ורגליי נגעו בריצפה הקרה, נעמדתי וצעדתי לעבר המקלחת.
שטפתי פניי וצחצחתי את שיניי הלבנות.
ניגבתי את פניי הרטובים ולאחר מכן את הידיים ותליתי בחזרה את המגבת הלבנה שהריחה בריח נפלא של מרכך כביסה ממכר.
יצאתי מחדרי וירדתי למטה, מחכה לרגע שפי ירגיש בטעם הנפלא של הנס שסלמה מכינה לי בכל בוקר.
"בוקר טוב ילדה יפה." סלמה בירכה אותי בשמחה התמידית שלה ונשקה על לחיי כאילו הייתי ביתה.
היא באמת מתייחסת אליי כאילו הייתי ביתה.
תמיד היא משלימה את החום והאהבה שההורים שלי מחסירים ממני, שמעדיפים לבלות את רוב זמנם של חייהם בעבודה.
הם מכורים, וכך שכחו אותי בין כל התכנונים שלהם לעתיד ה"נפלא" שלהם.
לפעמים יוצא לי לתהות עם עצמי, מדוע הביאו אותי לחיים אם הם לא התכוונו מלכתחילה להתייחס אלי, לאהוב אותי אהבה הדוקה, אהבה של הורה לבת.
הלב שלי נשרף כל פעם מחדש ומצפה תמיד שהמצב ישתנה, מנסה להאמין שמתי שהוא הם יבינו שאני כאן, בגיל עשרים עדיין מחפשת קומץ קטן של אהבה, של רגש. אבל כל פעם אני מוצאת את עצמי מתאכזבת ונכוות מחדש.
ללב שלי כבר לא נותר מקום לעוד אכזבה, הוא מלא, מלא בכאב וכוויות שהם השאירו בעצמם אצלי.
"תחייכי ילדה." סלמה אמרה כשעמדה מולי עם המטלית שתמיד תלויה על כתפה.
חייכתי חיוך מאולץ ודי מזוייף, לא רציתי שסלמה תהיה חלק מהכאב שלי, חלק מהחיים העלובים שלי שבנויים בסה"כ מהדבר הכי חומרי שקיים, כסף.
זה מה שהוריי רוצים, להרוויח עוד ועוד, לא חיים כמו שבאמת צריך לחיות.
שוכחים לרגע מה המהות של בן אדם כאן בעולם, חושבים שכסף זה הדרך לאושר נצחי.
כמה שהם טועים, כמה שהם בורים בכל מה שקשור ל…משפחה.
"הכל בסדר מאמא." אמרתי בהבעה הכי אמינה שיכולתי לשים על פניי וחיוכה של סלמה לא איחר להגיע.
סיימתי לשתות את הנס כשמחשבות על הארוחה של אתמול התרוצצו מבלי שארצה במוחי. עד כמה שהציניות שיחקה שם הכי הרבה.
נגעלתי, במיוחד מעצמי שהסכמתי בכלל להיות נוכחת שם, בארוחה הפלצנית הזאת שהדיבורים היו כמובן רק על כסף.
בן, בסופו של דבר פרש מוקדם ואני מיד אחריו עליתי לחדרי, הוא היה הדבר הכי מעניין בכל הארוחה הזאת.
מבטו לא נשכח ממני, משהו בריחוק שלו, שקעתי לתוך האפור של עיניו. הן נראו כמו סערת גשמים ביום הכי חורפי בשנה.
שיערו השחור שהיה מבולגן כאילו הרגע קם משנתו, נתן לו מן תדמית של הילד הרע.
הוא הלך בכזה ביטחון, כאילו העולם שייך לו, ואף אחד לא יכול להגיד לו כלום.
הוא לפעמים זרק חיוכים, ציניים בלבד. לא הראה שום שמחה ורוך.
הוא הגבר הקשוח, המסתורין שוחה בו, בעיניו, בגופו הגדול.
בתנועות הגבריות שלו, בכל כולו.
הוא מסוג הגברים שכל אישה הייתה רוצחת כדי לפצח את המסתתר מאחורי כל החומות האלה, מאחורי כל המסתורין שהוא משדר.
עליתי לחדרי, ריעננתי את גופי במקלחת חמה וארוכה במיוחד.
לבדתי ג'ינס שחור וסוודר בצבע בורדו כהה.
נעלתי את מגפיי השחורות והקצרות, עם עקב נמוך.
סירקתי את שיערי השחור והרטוב ולאחר מכן הזלפתי על צווארי מעט מהבושם האהוב עליי, היפנוטיק.
השחלתי את ידי בתוך רצועת התיק צד השחור שלי ויצאתי מחדרי.

"ביי סלמה, אני אצל מישל." צעקתי כשאני עומדת על יד הדלת הפתוחה ולאחר מכן יצאתי מהבית.
התקדמתי לעבר הרכב שלי, משחררת מנעילה ומתיישבת במושב הנהג.
התנעתי את המנוע שהיה כבוי והתחלתי בנסיעה שלי לעבר ביתה של מישל.
הנסיעה עברה כמו תמיד, מהירה לא פקוקה.
חניתי על יד ביתה ויצאתי מהרכב, נעלתי אותו והלכתי לכיוון שער הפלדה של ביתה הענק.
נכנסתי לאחר שאישרו שזו אני דרך המצלמות המקיפות את כל ביתה, בכל זווית תוכל לראות מצלמות וגם יש כאלה שמוסתרות בהסוואה, ממוקמות במקומות הנכונים.
ככה זה אצל העשירים, ככה החיים שלנו נראים.
נכנסתי לביתה, העוזרת של הבית בירכה אותי לשלום וחזרה למטבח, עליתי לחדרה היכן שהיא מעבירה את מרבית יומה.
פתחתי את הדלת, היא שכבה על מיתטה וקראה בספר שהתחילה לקרוא לפני חודש.
כנראה שממש משעמם לה.
"אחותי, מה קורה?" שאלתי והתיישבתי על המיטה.
"סוף סוף באת, כמעט מתתי משיעמום." היא אמרה ופלטה אנחת הקלה, הניחה את הספר על השידה והתרוממה לישיבה.
אדי גם אמור להגיע, כנראה שידפוק איחור.
הוא אוהב לבוא לפה, הוא מאוהב במישל כבר שנים.
הוא מפחד להגיד לה, הוא מפחד מהביטחון שהיא משדרת, הוא חושב שהוא לא לרמה שלה.
אבל הוא נראה טוב, עיניו בצבע ירוק חזק, שיערו שחור וגופו מפותח.
אם לא היינו כמו אחים, בטוח הייתי שמה עליו עין.
הדלת נפתחה ואדי נכנס, לבוש בג'ינס כחול משופשף, חולצה מכופתרת לבנה וריח הבושם שלו היה ממש חזק.
"היי אדי." קראתי בשמחה וקמתי לחבק אותו.
"היי אריה." הוא קרא בכינוי שלי ונעמד מול מישל שלא טרחה לקום.
"אולי תגידי שלום לחבר שלך." הוא אמר וחייך חיוך טיפשי. היא נאנחה בעצלות וקמה לחבק אותו.
"טוב…אולי תעזוב אותי." היא ביקשה אך הוא לא התנתק מהחיבוק אלא חיזק אותו.
"נו…זה מספיק!" היא צעקה והוא שיחרר אותי וגיחך.
"וואי קרציה!" היא התעצבנה והחלה לשחק בציפורניה.
"טוב סתמו, בואו נעשה משהו היום." הצעתי ואדי חייך חיוך ממזרי.
מתכנן כבר משהו להיום, ואני אוהבת את זה.
"יש מסיבה אצל אחד שאני מכיר, חבר טוב שלי אחי. יש לו בית ענק, עם בריכה מחממת וג'קוזי. הם קצת גדולים הגברים שם רק שתדעו." הוא אמר וזה כלל לא הפריע.
אני ומישל אוהבות גברים מעל לגילאים שלנו, לא יותר מידי אבל אוהבות.
"קדימה, מתי המסיבה?" מישל שאלה וחייכה חיוך מרוצה.
"בשמונה צריך להיות כבר שם." אדי אמר ושיחק בסיגריה שהייתה תחובה בין אצבעותיו.
"מעולה, אני בא עם שתי כוסיות, כל הבנות יקפצו עליי." הוא אמר בגאווה והרים את גבותיו מעלה וחייך.
"אתה מתכוון הגברים." מישל התגרתה בו.
"אמרתי לך, אני יכול להוכיח לך שאני אוהב בנות. את לא תוכלי ללכת שבועיים בצורה נורמלית." הוא אמר וחייך חיוך קטן ומבטו היה שובבי.
"איכס, י'דוחה. מי יגע בך?" היא קמה מהמיטה ונעמדה מול הארון שלה.
"את תרצי לבקש סיבוב נוסף, מרוב שתאהבי את זה." הוא המשיך עם זה והרגיז אותה עוד יותר, אני הייתי נורא משועשעת מזה.
הם כל כך מתאימים, אני חייבת לפקוח את עיניה שתבין שהוא הגבר היחיד מכל הגברים שהיו לה שאוהב אותה יותר מאת עצמו.
***
"טוב, תרגישו חופשי. אני הולך להגיד שלום." אדי אמר והתקדם לעבר כמה מחבריו.
"יש לי הרגשה שהוא כאן." מישל אמרה בעודה סורקת גבר גבר ומתפללת שזה לא יהיה ג'ק. ג'ק הוא גבר בין שלושים, גרוש פלוס שניים.
היא פגשה אותו באיזה פאב לפני שנה ומאז…הם בקשר און אוף, היא אובססיבית אליו, נמשכת אליו וחושקת בו כמו שלא חשקה באף גבר.
היא לא מוכנה לשחרר אותו ותמיד נכנעת לחיוך השקרי שלו ולמילים שמאכיל אותה כדי שתשכב איתו באיזה לילה שהחליט להיות חרמן.
היא יודעת בדיוק מה הכוונות שלו אליה אבל היא לא מצליחה, לא מצליחה לעשות הצעד שנראה כל כך פשוט אבל זה הדבר הכי קשה שבחורה אוהבת יכולה לעשות.
לעזוב אותו.
"את איתי, אני לא אתן לך ללכת איתו." נתתי את מילתי והחזקתי בכף ידה.
"תודה, אני באמת לא יודעת אם הייתי נשארת שפויה בלעדייך." היא אמרה, גרמה לי להעריך אותה יותר.
"הכל בשביל אחותי היפה." אמרתי והתחלנו לצעוד לעבר הבר, חייבות לשתות ולהתפרק.
הגענו למיני בר המאולתר שחברו של דייב, אחיו של אדי החליט לבנות אבל זה לא עניין אותי. רק השתייה עניינה אותי עכשיו.
אני חייבת לשכוח מהכל ולהנות מהרגע הזה, עכשיו אני רוצה להנות.
שתינו איזה שלושה שוטים של וודקה נקייה ולאחר מכן כוס בירה.
התחלנו כבר להיות מסוחררות, מרגישות כל כך טוב ומאושרות, בטוחות בעצמנו.
מרגישות אמיצות מספיק כדי להשתגע ולהתנהג בטבעיות, אפילו קצת מעבר.
אחד הגברים כאן הביא לי את השוט שהפיל אותי עד הסוף.
הייתי מסוחררת ממש והתחלתי לאבד שיווי משקל, לא מצליחה לשלוט על עצמי.
"תקשיבי, אני עולה לאחד החדרים, לנוח." הסברתי לה, היא הסתכלה עליי וחייכה, הבעת פנייה הייתה שיכורה.
הצטרכתי לעלות לבד, נכנסתי לאחד החדרים.
היה לי כל כך חם, הורדתי את בגדיי, נשארתי רק עם הבגד ים שלי.
נזרקתי על המיטה, כשעצמתי את עיניי הסחרחורת התעצמה.
ישירות גופי התרומם לישיבה ואז…הדלת נפתחה, הלוואי והיא לא הייתה נפתחת לעולם.
הוא עמד מולי, לבוש רק במכנס שחור קצר של נייק נטול חולצה, כל גופו המסורטט היה חשוף לנגד עיניי.
אך הכי מכל, נמשכתי למבטו, לאפור שבעיניו.
למה הוא נראה כל כך סוער תמיד, כל כך דרוך ולא נינוח.
כאילו כשהוא מביט בעיניי הוא מתעצבן.
כאילו עשיתי לו משהו רע.
"היי." הצלחתי ללחוש בין כל המבטים שהחלפנו בינינו.
הקעקועים…מצויירים על זרועותיו בדיוק בצורה שאני הכי אוהבת.
על בטנו גם היה קעקוע בינוני שה' מה שהוא גרם לגופי, אם רק היה אפשר להסביר את ההרגשה.
"את שיכורה." הוא קבע, כאילו אנינלא מודעת למצבי.
בלעתי את רוקי כי רגליו החלו לצעוד לעברי.
הריח שנטף ממנו, ריח גברי ומלא בסקסיות.
הוא התיישב מולי בישיבת צפרדע, מביט בי, מעביר את הסערה עמוק בתוכי, משפיע עליי ועל גופי שכבר מדגדג מהרגע שכף רגלו דרכה בחדר הזה.
"מה?" שאלתי, מפוחדת, מרגישה  שאאבד שליטה כל רגע.
"שקט." הוא פקד עליי בקוך נמוך וצרוד, המשיך להביט בי מעוצבן, סוער. הרבה מבטים עברו בפניו.
שיתרחק, שילך אני לא רוצה להתמכר.
גמעתי את רוקי וחיכיתי למהלך הבא שלו.
ידו החלה לטייל על רגלי החשופה והרועדת.
מגעו היה כל כך חם וגברית.
הוא כבר הבין כמה שמגעו ומבטו משפיעים עליי.
הוא נהנה לראות אותי נופלת לשם.
ידו החלה לעלות לכיוון בטני, גרם לפךיטץ אנחת הנאה לצאת מפי.
עושה זאת בזמן שלא מסיר את עיניו מעיניי השחורות.
כאילו גם הוא כלוא בין עיניי, כמו שאני כלואה בין סערת הגשמים שעוברת בתוך עיניו האפורות.
הוא העלה את ידו וחצה בין החזה שלי, הפריד אותם עם ידו ואני…לא יכולתי להגיב, הייתי עמוק עמוק בתוך זה.
רציתי את זה, רציתי יותר מכל דבר אחר.
ידו התנתקה מגופי והוא קם על רגליו.
מביט בי עם לסת נעולה וקשיחה, בלי שום מילה נוספת, יצא מהחדר והשאיר אותי המומה.
המומה וחמה.


תגובות (1)

ווואיייי מושלםם מושלם

28/11/2015 14:49
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך