המסתורית- פרק 14

"אופק" אימו הרימה את קולה. הוא נשאר לעמוד על המדרגות כשידו מחזיקה בידה של נופר.
"האוכל מוכן, אין לכם למה לעלות, בואו שבו" אימו חייכה אליהם, סידרה קצת את המפה ומזגה קצת מכל דבר.
נופר הייתה מהופנטת, בפנימייה בחיים לא היו מבשלים אוכל כזה, כל הזמן היה שם רק שניצל תירס או אורז, היא רצתה לקחת את כל הסירים לידיה ופשוט לאכול עד שתתפוצץ. אך נימוסיה היו קודמים לכל, ולכן היא חייכה לאימו של אופק ואכלה בשקט, מתענגת על כל רגע.
"אמא… לא אמרת לנופר איך קוראים לך…" אופק אמר במבוכה כשראה שנופר מנסה לומר משהו וקוטעת את עצמה. "אתי" חייכה אליה, "אז מה נופר, את בגיל של אופק?" אמרה. "כן… שש עשרה" חייכה אליה נופר, אופק גלגל עיניים, הוא לא אהב שאמא שלו הייתה חוקרת את מי שהיה מביא הביתה, ואחת עם מראה כמו של נופר, זה לא בדיוק הצעד המתאים.
"אתם לומדים באותה כיתה?" אתי המשיכה לשאול, נופר הניחה את המזלג והסתכלה עליה, אחר כך הסתכלה על אופק. "לא!" התפרץ אופק, "לא, לא, אנחנו לא באותו בית ספר, אבל נופר תעבור אל בית הספר שלי…" חייך אליה אופק. "האמת… שבדיוק ברחתי מהפנימייה…" אמרה בשקט, אופק שם את ידו על פניו. "ו… אין לי כסף לכל זה…" אמרה בשקט, היא לא חשבה שהיא תספר את זה למישהי שהיא לא מכירה.
"אז אולי תגורי איתנו?" אתי חייכה אליה חיוך ענקי. אופק הסתכל עליה בעיניים נוצצות.
"אתי… זה… מחמיא לי מאוד, אבל אני לא יכולה" חייכה אליה, אופק נאנח. "למה? בואי תגורי איתנו נופרי, נדאג לך להכל, לבית חם, אוכל, לבוש, השכלה, אין לך למה לדאוג" ניסתה לשכנע אותה. "אממ, הלוואי והייתי יכולה… אבל… אני חושבת שעכשיו זה הכי עדיף, לכולנו" אמרה והסתכלה על אופק, היא ידעה שאם היא תישאר פה היא תאהב אותו יותר ממה שאהבה כל חייה, היא תהיה איתו תמיד, אבל בטח הוא כמו כולם, בוגד. לכן עדיף שהיא לא תתן בו אמונים, שהיא תישאר נאמנה לעצמה.
"מה… אתם לא… לא חברים?" אתי אמרה בשקט. "חברים?" נופר הופתעה. "חברים, חברים" אתי חזרה, "כל בן אדם נורמלי יראה שיש ביניכם משהו, אתם כל הזמן מסתכלים אחד על השנייה, מחייכים בזמן המתאים, נבוכים, ואפילו רואים את הנגיעות של אופק מתחת לשולחן" אתי הסתכלה מתחת לשולחן ופרצה בצחוק.
נופר תפסה בידו של אופק והניחה אותה עליו.
"אמא, אנחנו לא חברים" אופק אמר. "כן, הבנתי… למרות שיהיה לכם מתאים, במיוחד כשעכשיו תגורו באותו בית" חייכה אל נופר. נופר חייכה חיוך מובך, "אתי, באמת רואים שאת רוצה לעזור, אבל את לא יודעת מה את מכניסה אלייך הביתה… אני מופרעת-" ניסתה לומר אך אתי קטעה אותה, "נופרי נשמה, גידלתי שלושה מופרעים" אמרה והצביעה על אופק, היא כנראה דיברה גם על אחיו הגדולים שנופר לא ידעה שיש לו.
"תשארי רק ללילה, מחר תלכי ליום ניסיון בבית הספר, לא תאהבי, את מוזמנת ללכת לכל מקום שתבחרי… אבל אני לא מוכנה שתדרדרי" חייכה אליה אתי, ליטפה את פניה ואספה את הכלים המלוכלכים.