המסתורית- פרק 15
"בואי נעלה, אני אביא לך משהו לישון איתו" אמר אופק והסתכל על גופה של נופר, הוא לא יכל לבחון אותו מכיוון שתמיד הייתה לבושה בשחור שמסתיר את כולה.
"את תסתדרי?" הושיט לה חולצה לבנה וגדולה שבטח תכסה את כולה. "אני חושבת…" חייכה אליו. "את יודעת… תמיד אפשר לישון יחד" קרץ לה, היא גלגלה עיניים. "תחליפי פה, אני אשאר בחוץ…" אמר ויצא מהחדר.
כעבור כמה דקות היא סיימה ופתחה את הדלת שכבגדיה השחורים בידה. הוא לקח את הבגדים מידיה והתקדם אל עבר הכביסה, היא חיכתה לו בתחילת המסדרון.
"טוב…" אמר אופק. "טוב…" נופר ענתה. "לילה טוב" אופק אמר והסתכל בעיניה. היא הנהנה כהסכמה ועברה אותו כדי ללכת אל חדרה השני.
"רגע נופר" אמר בחיוך. היא הסתובבה אחורה והסתכלה עליו. הוא החל לצעוד אליה, נעמד מולה ושם את ידו על הקיר. "נשיקת לילה טוב?" שאל והתקדם אליה, היא לא התנגדה, אבל היא לא רצתה גם, היא נתנה לו להתקרב באיטיות, שמה את ידה על פיו ודחפה אותו.
"לילה טוב" אמרה ונכנסה לחדר, "לילה טוב… לילה טוב" מלמל בשקט ונכנס אל חדרו.
*
הבוקר של יום הלימודים הראשון של נופר הגיע.
היא לא התרגשה בכלל, אפשר היה לומר שהיא די רגועה שהיא יודעת שעכשיו יש איתה מישהו לעבור את כל זה, יש איתה את אופק.
היא קמה מספר פעמים במהלך הלילה, אולי בגלל שלא הצליחה להתרגל.
"בוקר טו-" אופק נכנס אל חדרה כדי להעיר אותה, "מה… את כבר ערה?" אמר בחיוך, 'אפילו בבוקר היא יפה' חשב לעצמו.
"בוקר טוב" אמרה נופר ונעמדה לצידו, מחכה שיגיד לה איפה כל דבר נמצא, כדי שתוכל כבר לגמור עם ה'יום הדפוק' הזה.
"איך את מרגישה?" שאל אופק אחרי שהוא ונופר יצאו מביתו.
היא הייתה לבושה בחולצה לבנה של אופק עם סמל בית הספר, היא בכלל רצתה חולצה שחורה אבל אופק התעקש, ובג'ינס צמוד וארוך של אימו מתקופת נעוריה, לא ידוע למה היא המשיכה להשאיר אותם.
אופק היה לבוש בחולצה שחורה וג'ינס.
"אני לא יודעת…" אמרה בחשש, היא כל הזמן חשבה מה יהיה, היא ידעה שהיא לא מתרגשת, היא מפחדת… איך היא תגיד לאופק שהיא לא רוצה שיעזוב אותה? לפחות לא ביום הזה…
אופק ראה את הפחד בעיניה והחליט לגרום לה להרגיש טוב יותר, "אל תדאגי, אני לא מתכוון לעזוב אותך…" אמר. היא הסתכלה עליו כאות תודה.
"את ילדה חזקה, אם מישהי תתעסק איתך, תוציאי עליה הכל. אל תפחדי, מותר לך, אני אפילו אבוא לעזור לך" חייך אליה ושניהם נעמדו מול שער בית הספר.
תגובות (0)