המסתורית- פרק 16

"הכל טוב?" אופק שאל את נופר כשיצאו להפסקה. "המבטים… קצת מוזר לי…" חייכה בביישנות, היא הייתה רגילה לזה, שניהם ידעו, אבל פה? פה זו לא הסביבה הטבעית שלה. פה זה איפה שהיא צריכה להיות.
"אל תהיי כזאת חסרת ביטחון… כשאנחנו יחד… הכל שונה" חייך אליה. "אתה…" אמרה והשפילה את מבטה, היא לא רצתה להודות שהוא זה שמקפיץ לה את הלב כל פעם מחדש כשהיא רואה אותו, היא לא רצתה להודות שהוא זה שעושה לה פרפרים בבטן, אפילו שהוא לא שם לידה. היא לא רצתה להודות שהיא מתחילה לאהוב אותו ושהיא ניסתה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, למרות שאופק כבר ידע מראש.
"אני מה?" הרים את ראשה והסתכל אל תוך עיניה הנוצצות. מה שגרם לה עוד יותר לגמגם.
היא באה לדבר, אך הוא תפס את ראשה ונישק אותה.
"אל תדאגי, תאמרי לי מה אני בהמשך…" אמר לה כאילו כלום לא קרה ולקח אותה אל חדר האוכל, היא הסתכלה עליו. היא כל כך שנאה ואהבה את התכונה הזו שלו, להתייחס לדברים כאילו לא קרו. 'איך אפשר?' הייתה חושבת לעצמה. היא שנאה שהוא היה מנשק אותה ואחר כך שוכח. היא כל כך אהבה שהיא הייתה כועסת עליו יותר מכל אדם אחר, אבל הוא לא היה מתייחס.
עכשיו היא כבר הסתכלה על גופו השרירי שבלט מבעד לחולצתו השחורה.
"על מה את מסתכלת?" אמר בעוקצנות שקטעה את מחשבותיה. "מממ?" הסתכלה עליו.
*
הצלצול לסיום הלימודים נשמע. נופר נאנחה, "סוף סוף, זה מאחוריי" חייכה חיוך גדול ששבה את אופק. הוא צחק והצמיד אותה לחיבוק.
צחקוקים נשמעו מאחוריהם. הוא הסתובב והחל לצעוד אליהן, אל חבורת הבנות שעמדה שם.
"אופק… לא" משכה אותו נופר אליה. "בואי, אין לך מה לפחד" אמר ברצינות.
"מה קורה בנות?" אופק חייך אליהן. הצחוק שלהן גבר. "יש איזו בעיה?" מבטו נהפך לרציני.
הצחוק פסק, נופר עמדה מאחוריו בחשש.
"בואי נופרי" קרא לה. "שהדבר הזה לא יקרה שוב, מובן?" שאל בשקט והסתכל עליהן.
"מובן?!" הרים את קולו במקצת והן הנהנו.
*
"מה זה היה שם? ממתי אתה מאיים על בנות?" שאלה נופר בפליאה, זה היה צד שהיא לא הכירה בו, אבל הגיוני, הם הכירו בקושי חודש.
"די נופר, תפסיקי להיות כזאת טובת לב. כולם יודעים שכשאת רוצה משהו את משיגה אותו, לא משנה באיזה דרך. אז מספיק טוב?" כעס עליה.
"תגיד, מה קורה איתך אופק? הכל טוב?" שאלה בכעס. "הכל טוב" ענה במהירות. "יופי, כי חשבתי שקרה משהו" אמרה לו.
היא חיכתה שיפתח את דלת ביתו ונכנסה במהירות אל חדרה.