המסתורית- פרק 18

"תלך" נופר אמרה והצביעה על דלת חדרה הסגורה. אופק לא ידע מה לומר, הוא לא הבין מה קרה לה באותו הרגע, למה היא התפרצה ככה? יכול להיות שיש לה משהו לומר לו והיא שומרת בבטן? טוב, אם כן, כמו שהוא מכיר אותה, הדבר הזה ישאר עוד המון זמן בבטן שלה.
"נופר… מה קורה?" אופק התקרב אליה, היא התרחקה עוד יותר. "תלך, אל תעשה את זה קשה יותר… תלך" אמרה בשקט ועצמה את עיניה. "תלך!!! תלך כבר!!!" דחפה אותו אל מאחורי הדלת וסגרה אותה עליו. היא נשענה על הדלת לתנוחת ישיבה והתייפחה.
"נופר… תביאי לי להיכנס!" הוא הרים את קולו. "אם את לא מביאה לי להיכנס אני שובר את הדלת!" אמר והפעיל את כוחו. נופר קמה והתיישבה על המיטה.
"מה יש לך?" נכנס לחדר ותפס אותה. "די! די! תשחרר אותי!" החלה לחבוט בגבו. הוא חיבק אותה חזק, שלא תוכל להשתחרר, שתבין… שהוא פה בשבילה.
הוא ישב על הרצפה והושיב את נופר בין שתי רגליו. "די נופרי…" לחש באוזנה.
"למה את מתנהגת ככה?" חיפש את עיניה שהיו עצומות. הוא נישק את מצחה והצמיד אותה אליו.
*
למחרת בבוקר, אופק מצא את שניהם ישנים על המיטה, הוא זכר במעורפל מה שקרה אתמול.
"מזל שהיום שבת" מלמל וקם.
-מה קורה?- איתי שלח לו הודעה ומיד אחריה הגיעה ההודעה השנייה.
-בדרך אלייך, שתי דקות אצלך- שלח והתנתק.
אופק סגר את הפלאפון שלו והסתכל על נופר, הוא חייך.
הוא לא האמין שהוא יוכל לאהוב מישהי בזמן קצר כל כך, אבל היא הצליחה להוכיח לו את הבלתי אפשרי, היא הצליחה להוכיח הרבה יותר מזה.
כעבור כמה דקות איתי הופיעה בפתח חדרה של נופר.
משקפי השמש היוקרתיים שלו היו על שיערו המבולגן, הוא לבש ג'ינס ארוך וחולצה לבנה בצורת וי, נראה טוב, כמו תמיד.
הוא נכנס אל חדרה של נופר ונתן חיבוק מהיר לאופק, "כמה התגעגעתי אלייך, מאז מה שקרה עם מור אין לך זמן אפילו לעצמך הא?" חייך אליו איתי, הוא הסיט את מבטו אל עבר נופר הישנה, "תן לי לנחש, זאת היפהייפיה הנרדמת?" הצביע עליה, אופק הנהן. "שיחקת אותה, אני לא זוכר אותה כזאת יפה" טפח על שכמו של אופק שגלגל עיניים.
"תעיר אותה, אני אלך להכין לנו אוכל" אמר אופק ונעלם. "איך אני אעיר אותה עכשיו?" מלמל איתי והצביע עליה עם שתי ידיו.
"את קמה?" ניער אותה קלות. היא המהמה והתמתחה, כשראתה את איתי היא קמה במהירות. "מי אתה?" שאלה בקול רם. "אני איתי, חבר של אופק" חייך אליה והושיט לה את ידו. הוא צחק על איך שהייתה נראית, שיערה היה מבולגן ועיניה חצי עצומות. "ואיפה אופק?" הסתכלה על הדלת. "מכין לנו ארוחת בוקר, תתארגני… אני למטה" איתי קרץ לה והלך.