המסתורית- פרק 2

"את מבינה? היא אפילו לא מוכנה לומר לי את השם שלה" אופק אמר למור, הידידה הכי טובה שלו ששאלה למה הוא מדברת עם הילדה ההיא.
"תקשיב, אם היא לא רוצה, היא לא רוצה, מה יש לך לחפש בה אפילו?" אמרה לו והסתכלה על הדשא. "זהו, שאני לא יודע כלום… היא מעניינת אותי מאוד" חייך כשנזכר בה. "מה?" שאל אותה אחרי שראה שהיא מחייכת אליו. "סתם… נשמע טוב, לך על זה" חייכה ונשענה אחורה.
"את חושבת? אולי היא לא מנסה להיות רעה? אולי אני באמת לא מעניין אותה" אמר בחשש.
"אתה? את מי אתה לא מעניין?" אמרה וליטפה את שיערו, "תראה אותך…" עצרה לרגע להביט בעיניו והמשיכה "אני אומרת, שכדאי שתנסה… היא נראית כמו אחת שעברה דבר או שניים בחיים, לא יזיק לה קצת חברה" חייכה אליו. "את חושבת?" שאל בחיוך. "אני בטוחה" אמרה והסתכלה על אור, החבר שלה שנופף לה לשלום ונזכרה שהיא צריכה ללכת. "אור הגיע, אני בטוחה שתצליח" חייכה אליו לכמה רגעים, נזכרה באור והלכה.
הוא נשאר שם, שיחק בצמיד שהיה על ידו ונזכר בצמידים שלה, הוא נזכר במה שמור אמרה לו, חייך לעצמו והלך לחפש אותה.
*
היא ישבה על אחת המדרגות בהמשך הרחוב, מסתכלת על האנשים שעוברים ברחוב, היא חשבה על אופק.
"היי" אמר לה מרחוק, היה נראה שהיא הייתה שמחה לראות אותו. "מה את עושה?" התיישב לידה והסתכל גם הוא על האנשים. "סתם…" סוף סוף היא ענתה לו. "חשבתי על זה" אמר לה והיא לא הבינה, "מה חשבת?" שאלה. "חשבתי על זה שהגיע הזמן שתאמרי לי את השם שלך, באמת, אני לא אומר לאף אחד… אני גם… אני גם-" היא קטעה אותו, "נופר" אמרה והוא חייך לה, "עכשיו אתה מרוצה?" אמרה בכעס.
"היי" אמר לה והיא הסתכלה עליו, "זאת התקדמות משמעותית" ושניהם חייכו.
"אז… מה את עושה? נגיד… היום?" התקרב אליה, זו לא הייתה הזמנה לדייט, הוא רק רצה להכיר אותה יותר טוב ולגרום לה לסמוך עליו, מה שיהיה קשה מאוד.
"תקשיב עופר" נעמדה, "השם שלי זה אופק" אמר, "אופק" הדגישה, "כבר אמרתי לך, אתה אחלה והכל אבל אני לא רוצה להסתובב איתך בסדר?" אמרה והוא נעמד לידה.
"נופר… אני לא רוצה לגרום לך לרע" אמר לה. "אז תעזוב אותי אוקיי?" אמרה לו והוא שתק, הוא פתח את הפה כדי לומר משהו אך היא עצרה אותו, "אני לא רוצה להיות איתך בסדר?! גם בתור מישהי שפגשת ברחוב! אני לא רוצה! תפסיק לרחם עליי!" אמרה, הוא לא ידע מה נכנס בה פתאום, אפשר היה לראות שהוא נפגע, הוא רק ניסה לעשות מעשה טוב.
הוא הסתובב והלך אל ביתו, הוא לא רצה לראות אותה יותר, הוא ניסה לדובב אותה, הכל היה נראה לו יפה וטוב כשהצליח לגרום לה לומר לו את שמה.
היה נראה באותו הרגע שהיא התכוונה למה שאמרה, היא פשוט כעסה, היא לא ידעה למה הוא פתאום רוצה להסתובב איתה ולהצחיק אותה, היא לא רצתה… היא ידעה שהיא תיפגע, היא כבר נפגעה מספיק.
היא הסתכלה עליו נעלם שדמעות בעינייה, היא לא רצתה לומר לו את זה. 'זה הכי טוב' חשבה לעצמה והלכה גם היא.