המסתורית- פרק 20

נופר נכנסה אל חדרה של אתי, אמא של אופק, ונעמדה מול ארון הבגדים שלה שהיה הרבה יותר גדול מהארון של אופק. אופק נכנס מיד אחריה.
"מה?" אמרה לו אחרי שראתה שהוא לא מפסיק להסתכל עליה. הוא שתק, חושב פעמיים לפני מה שרוצה לשאול. "נו…" דחקה בו לומר. "מה… מה קורה איתנו?" שאל ונשען על הארון.
"מה קורה איתנו?" חזרה על שאלתו. הוא גלגל עיניים, "מה אנחנו?" שאל בכעס. "מה מה אנחנו? אני לא מבינה, כל דבר חייב להגדיר? מה הבעיה שנישאר ככה?" שאלה בבלבול.
"הלוואי והיינו יכולים להישאר ככה, אני לא יכול. זה מסובך לי מדי כל המצב הזה… אני, אני אוהב אותך נופר, זה לא משהו שאמור להיות חדש לך" אמר בעצב. היא השפילה את מבטה, היא לא ידעה מה היא מרגישה כלפיו, היא כן אהבה אותו, היא פשוט צריכה לדעת באיזה מובן.
*
"סיימתם?" אמר איתי ושבר את השתיקה. "כן, בואו נלך" אופק ירד במדרגות ולקח את המפתחות של הבית. "איפה דוד שלך?" שאלה נופר את איתי כשירדו גם הם במדרגות. "מחכה לנו למטה, הוא ייקח אותנו אל החנות שלו, תבחרי מה שאת רוצה, עליי" אמר לה איתי וחייך.
"אני לא חושבת…" חייכה אליו והסתכלה על המדרגות.
*
"יפה פה הא?" אמר איתי לאופק כשהתחילו להסתובב בחנות. "כן… אני צריך טובה" אמר לו אופק ונעצר, הוא בדק שנופר לא בסביבה. "כל דבר שאתה תתפוס אותה מסתכלת עליו תיקח לה, היא לא אחת שתאמר לך מה היא צריכה" לחש באוזנו. "עליי" אמר איתי והלך אל נופר.
"אז מה את אומרת?" שאל והיא נבהלה. "מצטער, לא התכוונתי" חייך חיוך נבוך. "יפה" ענתה נופר על שאלתו. "כבר החלטת מה את רוצה?" הסתכל עליה ועל הבגדים שהיו על גופה שלא ממש החמיאו לה. "כבר אמרתי שאני לא רוצה כלום" אמרה בתקיפות והמשיכה לבחון את הבגדים שהיו בחנות. "היי" איתי סובב אותה אליו. "תסתכלי על עצמך" לחש באוזנה וסובב אותה אל המראה שהייתה מולם. "מה את רואה?" שאל בשקט. היא שתקה, הדמעות חונקות את גרונה.
"אני אומר לך מה אני רואה" הסתכל עליה מהמראה, "אני רואה, בחורה יפה, שהאופי שלה יפה לא פחות ממנה… והבחורה הזאת, חושבת שהיא יכולה להסתדר לבד, למרות שלפעמים צריך עזרה" אמר לה. "תראי איך את נראית בבגדים האלו, את חייבת בגדים נופר, לא משנה מה תאמרי, שלושתנו יודעים שאת צריכה" אמר איתי אל נופר שהדמעות על פניה זלגו מזמן.
כמה היא הייתה רוצה שאופק יהיה לידה עכשיו ולא עסוק בלראות בגדים.
"הכל טוב?" איתי שאל אותה, היא הסתובבה אליו והביטה בעיניו. "כן, תודה" המשיכה ללכת.
*
"תודה אחי, דבר איתי שתגיע הביתה" אמר לו אופק ויצא מהאוטו ביחד עם נופר. "תודה" חייכה אליו נופר ולקחה את השקיות מלאות הבגדים.
"את מרוצה?" שאל אותה אופק כשעלו במעלית. "גם לפני זה הייתי מרוצה" חייכה אליו. "אני מצטערת על מה שהיה בבוקר…" אמרה בשקט. "זה בסדר" אמר לה אופק והסיט את מבטו ממנה. "זה לא בסדר" אמרה, "שנינו יודעים שזה לא, למה אתה משקר?" שאלה נופר. "מה את רוצה שאני אגיד נופר? כבר אמרתי הכל… זה הבחירה שלך מה לעשות עם זה, להישאר במצב הזה אני לא יכול…" אמר, נופר עצמה את עיניה, היא ידעה לאן השיחה הזו תתקדם, הוא יאמר לה עוד פעם שהוא אוהב אותה והיא לא תדע מה לומר לו.