המסתורית- פרק 21 ואחרון

עבר שבוע.
שבוע שבו אופק ונופר לא העזו להתקרב אחד לשנייה, שבוע שבו אופק ונופר לא הפסיקו להתגעגע אחד לשנייה, למרות שהם באותו בית ספר, למרות שהם גרים באותו בית.
"מה קורה?" נופר נכנסה בחיוך אל חדרו של אופק.
יכול להיות שבשבוע אי אפשר לעשות שינוי, אבל נופר עשתה, שינוי ענקי. היא נהייתה חייכנית ונחמדה, ביישנית קצת, היא מצאה המון חברות כמוה, והכי חשוב, היא למדה להיפתח.
למרות השבוע הקשה שעבר על שניהם, אופק לא הפסיק להסתכל עליה ולחייך מכל פעם שהוא רואה אותה משתנה ונהיית בוגרת יותר.
אופק הסתובב עם כסא המחשב וחייך אליה. "כדאי שנדבר… אתה לא חושב?" אמרה בביישנות.
הם התרחקו לגמרי, לא ידוע מה קרה שם.
נופר הייתה צריכה לחשוב ואופק לא רצה להיפגע. אופק ונופר היו באותה סביבה, זה בטוח, אופק הכיר כל אחת ואחת מחברותיה של נופר ושמחה שהתחברה אליהן, הוא ידע שאם לא הן, חלק מהשינוי שלה לא היה קורה.
"צודקת, בואי נדבר" אמר אופק והסתכל עליה נכנסת אל תוך החדר. "מה אנחנו עושים…?" שאלה נופר והביטה בו בעצב. "עושים עם מה נופר?" שאל, הוא נשבר מהמבט בעיניה. "שבוע לא החלפנו מילה, לא עשינו שום דבר ביחד, אנחנו אפילו לא מסוגלים להיות באותו חדר יחד!" אמרה ועיניה נוצצות. "אנחנו כן באותו חדר" התחכם אופק.
נופר גלגלה את עיניה והסיטה את מבטה ממנו, היא לא יודעת מה הוא יעשה כשיראה אותה בוכה מולו על כמה שהיא התגעגעה אליו כל השבוע הזה, כמה שהיא מוקפת בחברות ואנשים אוהבים אבל אף אחד, אף אחד לא יגרום לה להרגיש שלמה כמו שאופק גורם לה.
"היי" אמר וקם מהכסא, הוא התקרב אליה בצעדים איטיים והתיישב לידה.
הוא רצה לומר לה כמה שהיא הייתה חסרה לו, אבל הוא לא יכל, הוא ידע שהיא מרגישה אליו משהו במשך כל הזמן שהם יחד, הוא רצה שפעם אחת היא תאמר מה שיש לה על הלב, בלי לפחד.
"מה את רוצה לומר?" שאל אופק וליטף את שיערה. "אני… אני מתגעגעת אלייך כל כך" היא לא הסתכלה עליו, דמעה אחת זלגה מעיניה והיא מיהרה לנגב אותה לפני שיראה שהיא בוכה. הוא אחז בכתפייה וסובב אותה אליו. "אני מצטער" הביט בה בעצב. "על מה?" שאלה בשקט.
"על זה שלא הייתי כאן בשבילך שבוע… רציתי שתחשבי קצת, שנבין מה קורה…" אמר.
היא הבינה, זה בטוח. היא הבינה שהיא אוהבת אותו כל כך, היא הבינה שאין עוד מישהו כמוהו שיאהב אותה כמו שהוא אוהב, שיעמוד לצידה כמו שהוא עמד, שיתמוך בה כמו שהוא תומך.
היא הבינה, שהיא אוהבת אותו, והיא לא הייתה צריכה שום שבוע בשביל להבין את זה.
"הבנתי" חייכה אליו.
הוא המשיך להביט בה, מחכה לתשובה.
"אני אוהבת אותך" אמרה ונישקה אותו נשיקה ארוכה, נשיקה ששניהם לא ישכחו לעולם.