המסתורית- פרק 3

היא הלכה ברחוב, בועטת באבן שמצאה לאורך כל הדרך. הצלצול לסיום יום הלימודים של בית הספר הקרוב אליה נשמע, היא נעמדה והסתכלה על השער שהיה מולה, על דלתות בית הספר שהיו מלאות בתלמידים מיואשים שלמדו יום ארוך, היא חיפשה את אופק.
מור יצאה מבית הספר מלווה בחבר שלה. "היי את" צעקה לה נופר והתקדמה אליה בצעדים מהירים. מור ובן זוגה נעצרו. "איפה אופק?" שאלה אותה נופר ומור סימנה לחבר שלה ללכת.
"ממתי אופק מעניין אותך?" שילבה ידיים. נופר שתקה. "איפה אופק?" חזרה על שאלתה אחרי שלא מצאה תשובה לשאלתה של מור. "הוא לא הגיע היום לבית הספר" מור אמרה.
נופר הלכה אל ביתו של אופק, היא לא ידעה מהי הקומה שלו, או מהי הדירה, היא רק זכרה את הבניין שממנו יצא כל בוקר.
אחרי חמש דקות היא נעמדה מול דלת הכניסה של הבניין, חשבה פעמיים אם להיכנס.
לבסוף היא מצאה את עצמה עומדת מול דלת ביתו. 'לדפוק?' שאלה את עצמה, היא הניפה את ידה באוויר בצורת אגרוף כדי לדפוק על הדלת אבל עצרה את תנועתה. היא נשכה את שפתייה והסתכלה עליה, לפתע היא איבדה ריכוז ושכחה שהיא באה בשבילו.
מספר הדלת, שבו בהתה, הפריע את חשיבתה והיא חזרה למציאות.
"כן?" פתחה אישה חייכנית את הדלת, זאת הייתה אמא שלו. 'הם כל כך דומים' חשבה לעצמה שהסתכלה עליה. "באתי… לאופק" אמרה בשקט. "תיכנסי הוא בחדר שלו" חייכה לה והצביעה על המדרגות. היא הסתכלה על הבית, הוא היה כל כך גדול.
היא החלה לעלות במדרגות ולצעוד לעבר חדרו של אופק, 'זה החדר' נעמדה מול דלת חדרו. היא דפקה. "מה?" פתח את הדלת בכעס, כשראה את נופר עומדת שם הוא נרגע, חשב לעצמו, חזר להבעת הפנים הכועסת וסגר בפניה את הדלת.
היא פתחה אותה הפעם, בלי לדפוק.
"תגיד לי, מה הבעיות שלך?" אמרה בלחש כדי שאמא שלו לא תשמע. "הבעיות שלי? מה הבעיות שלך?" החזיר לה. "לא ידוע לי" התחכמה וסגרה את הדלת מאחוריה. "וואלה?" אופק התקרב אליה. "וואלה" נצמדה אל הדלת.
"אבל אני יודעת את הבעיות שלך" הסתכלה בעיניו הכועסות. הוא הביט בה וחיכה שתמשיך. "אתה לא מבין מה שאומרים לך, אתה יותר מדי עקשן! יותר מדי, ולבסוף אתה היחיד שנפגע מזה" אמרה בכעס. "תגידי לי שמה שהיה אתמול לא הזיז לך" אמר. היא לא ענתה והשפילה מבט. הוא חייך. "זה הזיז לך" אמר והיא המשיכה בשתיקתה.
הוא הפסיק את הקרבה ביניהם והתיישב על מיטתו. "בגלל זה באת נכון?" הסתכל עליה. היא הרימה את מבטה. "נופר, חשבתי שבאת לדבר, לא לשתוק" אמר לה.
"באתי לומר שאני מצטערת על מה שהיה אתמול. זהו" אמרה ופתחה את דלת חדרו. "חכי רגע" תפס בידה ומשך אותה אליו, הוא הסתכל עליה כמה רגעים ונישק אותה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" התנתקה ממנו בכעס. הוא חייך ולא ענה. "שמחה שזה מצחיק אותך" אמרה וירדה במהירות במדרגות. החיוך ירד מפניו שהבין שהיא לא צוחקת. "נופר" צעק בזמן שהדלת נטרקה. הוא רץ אחריה, הוא לחץ על המעלית אך היא נסגרה מזמן, הוא החליט לרדת במדרגות.