המסתורית- פרק 6

"רגע, חכי" אופק קם ממיטתו ותפס בראשו, הוא החל להסתובב בחדרו ללא מנוחה. מור התיישבה על המיטה והשפילה את מבטה. 'מה עשיתי?' חשב לעצמו, הוא קילל את עצמו על הרגע הזה שהרשה לו לנשק את מור, הוא קילל אותה שהיא המשיכה, הוא פגע בכולם, במור, בחבר שלה, בו. "מור, אני מצטער כל כך" הסתכל על עיניה העצובות, הוא ידע שהיא לא באמת אהבה את אור, היא אהבה אותו, אבל הוא? הוא לא אהב אותה, הוא אהב את נופר.
"אני אוהב את-" מור קטעה אותו, "נופר, אתה אוהב את נופר" אמרה וקמה. הוא נשען על הקיר והסתכל עליה יוצאת, הוא השפיל את מבטו, הוא לא היה מסוגל לומר לה שום דבר חוץ מזה, הוא פגע בה, בידידה הכי טובה שלו, ועל זה, הוא לא יסלח לעצמו לעולם.
*
"היי" נופר הופיעה בחדרו לאחר כשעה. הוא הרים את מבטו והופתע לראות אותה. "מה את רוצה?" שאל בשקט, היה ניתן לשמוע את הכעס בקולו. "סתם רציתי לראות אותך…" נכנסה אל חדרו, הוא ישב על מיטתו. "הכל בסדר?" אמרה והניחה את ידה על הכתף שלו. "שום דבר לא בסדר נופר" הרים את קולו. "אתה מוכן להירגע?" נופר שאלה. "מה לא בסדר?" שברה את השתיקה שהייתה שם. "את" קם והפנה אליה אצבע מאשימה. "אני?" שאלה. "איך תמיד אתה מקשר כל דבר אליי?" המשיכה.
"נמאס לי טוב? נמאס לי כל פעם לקבל ממך לא. נמאס לי כל פעם לראות אותך אחרי שלא בא לי לראות אותך יותר. נמאס לי לאהוב אותך כל פעם מחדש, בזמן שאת בעולם משלך. נמאס לי." אמר בכעס, לא היה לה מה לומר.
הוא חזר להתיישב על מיטתו. "תלכי" אמר בקול חלש. "מה?" היא הבינה מה אמר, היא לא הבינה למה הוא אמר את זה. "תלכי" הרים את קולו. היא יצאה מחדרו, היא הבטיחה לעצמה שיותר הוא לא יראה אותה, כמו שהוא רוצה.
אופק נשאר לבדו, הוא תפס את ראשו בשתי ידיו, אחר כך הוא קם בכעס והפך את כיסא המחשב שהיה צמוד למיטתו, הוא העיף את הדברים שהיו על שידתו והמשיך לקלל, את כולם.
הוא כעס, כעס כל כך, הוא כעס שמי שהוא אוהב לא אוהבת אותו, הוא כעס שהוא פגע בידידה הכי טובה שלו, הוא כעס שבגללו היא תיפרד מחבר שלה, הוא כעס על נופר, שבגללה כל זה קרה, הוא כעס עליו, שהרשה לעצמו להתקרב אליה ולהיות שם בשבילה, אבל יותר מהכל, הוא כעס על זה שהרשה לעצמו להתאהב בה.
*