המסתורית- פרק 7

אופק קם בבוקר, הוא קם על רגל שמאל, היה קשה מאוד לשכוח את העובדה שהוא נשאר ער עד שעה מאוחרת והמשיך לשבור עוד כמה דברים בחדר שלו.
הוא לא חיפש את מור, הוא לא חיפש את נופר בדרך לבית הספר, הוא לא חיפש אף אחד, הוא פשוט רצה להיות לבד. לעומתו, מור לא הפסיקה להסתכל עליו, בעיקר בגלל שאור היה צמוד אליה כל היום.
"הכל בסדר איתך ועם אופק?" אור שאל. "כן… למה?" שאלה בחיוך מזוייף כדי להראות שהכל טוב. "סתם… בדרך כלל… עזבי… אם הכל בסדר אז הכל בסדר, בואי לא נכנס לזה" חייך אליה אור וחיבק אותה. היא נחנקה, אפילו אור יודע שמשהו לא בסדר, היא עצמה את עינייה, 'זו רק תקופה שתעבור, זו רק תקופה שתעבור' מלמלה לעצמה בשקט.
אור לא הרגיש בנוח ליד אופק, הוא ואור לא היו מסתדרים, היו ביניהם המון ריבים, בעיקר על מור.
*
"אופק…? אתה שומע מה שאני אומר לך?" איתי, חברו הטוב של אופק, דיבר איתו. הוא הנהן להסכמה, וחזר לבהות באוויר. "אופק" איתי אמר בכעס. "מה?" הסתובב אליו. "מה עם נופר הזאת? אתה ככה בגללה?" שאל אותו.
איתי לא אהב את העובדה שאופק היה רודף אחרי נופר, הוא לא אהב את נופר למרות שלא הכיר אותה.
"לא כל דבר קשור אליה…" אמר בשקט שהסגיר אותו. "אמרתי לך לשחרר ממנה נכון? זה אתה שאף פעם לא מקשיב, נותן למישהי כמוה לתת לך להרגיש חרא" אמר בזלזול. אופק שתק.
"בוא נצא היום לאנשהו, הרבה זמן לא יצאנו" חייך כדי לעודד אותו. "נגיד למור, נגיד גם לחבר שלה" המשיך איתי. "לא לא, בלי מור" אופק אמר. "גם איתה הסתבכת? חבל, דווקא מור אחלה…" אמר בחיוך. "גם נופר אחלה, ולא הסתבכתי עם אף אחד" אמר בכעס, למה הוא ממשיך להגן עליה?
"נופר אחלה? אם בחורה שכל הזמן מורידה אותך למטה, נקראת 'אחלה', אז אני באמת כבר לא יודע מה קורה איתך, שנינו יודעים שמשהו כאן לא בסדר. עכשיו בוא נלך, נדבר עם מור, נקרא לה ונעשה סולחה, הבנת?" איתי אמר.
"תקרא לה אתה, לא מתאים לי לדבר איתה" אמר אופק והזיז את מבטו, אור בדיוק עבר מולם, הוא עשה לו שלום מהיר והמשיך ללכת.
הצלצול נשמע. "טוב" אופק קם באי חשק, "אני הולך" נתן לחברו מכה על הכתף והלך אל כיתתו. "אני אדבר איתך לגבי השעה!" איתי צעק לו מהצד השני.
*
"מור!" איתי התקדם אליה בצעדים מהירים ובחיוך. "מה קורה?" חיבק אותה. "תגידי, מה קורה איתך ועם אופק?" שאל בלחש. "לא קורה איתנו כלום איתי, מספיק עם זה" אמרה בכעס.
"אוקיי… היום אנחנו יוצאים, את באה כן? תביאי גם את אופק" אמר והלך לכיוון השני, היא לא רצתה להסכים, היא לא רצתה לראות את אופק במסיבה.
"רגע איתי!" צעקה לו. "לא שומע! את באה היום וזהו" אמר בחיוך והמשיך ללכת.
*