המקובלים והלא מקובלים – פרק 16

ולם היו המומים,הבשורות הרעות שהרופא בישר להם לפני כמה רגעים רק הגבירו יותר ויותר את הלחץ,אחרי שהרופא דיבר עם כולם הוא לקח את מלווינה האחראית והמבוגרת מבין כולם כמה דקות לצד.
-במסדרון,מלווינה חזרה וכולם ישר התקהלו סביבה-
מגי:"נו?מה הוא אמר לך?" שאלה אותה בלחץ.
אלגרה:"היא תהיה בסדר?"שאלה במתח.
מתיאס:"כן…מה קורה איתה בסוף?היא תחייה?" שאל מסוקרן בעוד כולם מצפים לתשובות.
מלווינה:"תקשיבו,אני לא רוצה לשקר לאף אחד מכם,ואני גם לא רוצה להלחיץ אתכם,לפי מה שהבנתי מהרופא לולה כרגע בתרדמת,היא חסרת הכרה ומחוברת למכונת הנשמה,מה שהיא עברה זה לא תאונה שזקוקה לניתוח זה טראומה שצריכה להירפא,ואתם צריכים לקחת חלק בזה,הרופא לא יודע אם היא תתעורר או לא אבל עד שיהיו לו בדיקות יותר ברורות ומקיפות הוא ממליץ שנדבר איתה,גם אם היא לא ערה,הוא אומר שזה יכול לעזור לה,כל דבר שיעזור לה להגיב…מבינים?תתייחסו אליה כרגיל,תספרו לה מה עובר עליכם,
תדברו איתה,אני בטוחה שאולי נצליח לעורר אצלה משהו לפחות" הסבירה להם מלווינה.
אנחל:"מלווינה צודקת,אבא שלי רופא והוא אומר שגם כשהם מחוסרי הכרה הם שומעים איתנו אז זה לא יזיק אם ננסה לא?" שאל אנחל וכולם הנהנו.
מלווינה:"עוד דבר,אני יודעת שאתם נורא דואגים אבל אני רוצה שתחזרו לבית הספר,עבר עליכם יום לא קל,ואתם יושבים פה כבר שעות ומאוחר,תלכו ותישנו טוב כי למרות הכול מחר את חייבים ללמוד,אני וגוסטבו נישאר להשגיח פה ואם יהיה משהו חדש נודיע לכם" אמרה מלווינה ולפתע עלה במוחה של אלגרה רעיון.
אלגרה:"יש לי פתרון לזה מלבדך ומלבד גוסטבו נעשה תורניות,כל יום מישהו אחר יהיה בבית החולים עם לולה,וכול היום המישהו הזה ידבר איתה,התורנות תתחיל החל ממחר,וככה גם הרבה לא יפסידו יום לימודים כול יום מישהו אחר יפסיד והאחרים יעזרו לו להשלים את החומר,אתם מסכימים איתי?" שאלה אותם.
כולם:"כן".
מגי:"אז מי הראשון שיהיה איתה מחר בבית החולים?" לא הבינה.
מלודי:"לא יודעת,אבל הכול יהיה בלגן אם אנחנו נקבע בואו נעשה את זה מסודר" הציעה.
תומס:"מלודי צודקת,צריך שמישהו אחראי יקבע,גוסטבו אולי אתה?" שאל אותו.
גוסטבו:"אתה צודק,אני יקבע…אז ככה מחר יהיה עם לולה….פרנקו" אמר גוסטבו ופרנקו הרים את ראשו.
מלווינה:"זה בסדר מצידך מתוק?" שאלה אותו.
פרנקו:"אממ..כן..אין לי בעיה…במילא הייתי צריך לעשות את זה מוקדם או מאוחר" ענה בחיוב.
גוסטבו:"אם ככה הכול סוכם,יאללה עכשיו בחזרה לבית הספר,סעו בזהירות" אמר להם גוסטבו וכולם הלכו מלבדו ומלבד מלווינה.
מלווינה:"אני חושבת שכדי שאני ייכנס אליה קצת,לא?בכל זאת אני המנהלת שלה.." אמרה מלווינה וגוסטבו הנהן.
-בחדר של לולה,היא שכבה שם על מיטת בית החולים,היא הייתה שלווה,עם יופי טבעי,בלי איפור,השיער שלה היה פזור,מלא חוטים ומכשירים הקיפו את החדר,היא התיישבה לידה והחזיקה בידה העדינה-
מלווינה:"לולי…" אמרה בלחש.
מלווינה:"כל כך הרבה שנים אני מכירה אותך..וכל כך מעט יצא לי להכיר אותך וליהנות ממך…אין לך מושג כמה אני מצטערת ומתחרטת עכשיו..את יודעת?כשמאבדים מישהו יקר רק אז לומדים להעריך אותו..וזה מה שקרה לי איתך..אני תמיד התכחשתי לך,ותמיד שנאתי אותך,ועכשיו אני רוצה ללמוד להכיר אותך ולאהוב אותך,לפנק אותך במותגים ולהיות האימא העשירה שמעולם לא הייתה לך,ואני מבטיחה לך שברגע שתחלימי נעשה את כול זה,ואני כבר לא יתכחש לך…את יודעת למה התכחשתי לך?כי תמיד חששתי מה יגידו שאחותי בחרה להיות בכפר בחיים הפשוטים,ואני בחרתי להיות בעיר ולהכיר בעלים עשירים שבזכותם אני היום כמוהם,עשירה,את יודעת?לי אין בת,ואת כמו הבת שלי,את כל כך יפה,אני בטוחה שירשת את היופי הזה ממני,ואם יהיה לך קצת חוכמה,סגנון דיבור וחיים,ולבוש יפה,את תהיי מושלמת,אני אוהבת אותך כל כך,ואני רוצה שתזכרי שאת הכול…אימא שלך ואבא שלך שומרים עלייך מהשמיים,והם יודעים שעוד לא הגיע הזמן שתעלי לבקר אותם,יש לך עוד זמן,את חייבת להיות מפורסמת כמו שרצית..להגשים את כל החלומות שלך…אני יעזור לך…תחלימי לולה,תחלימי.." אמרה מלווינה כשדמעות זולגות על הלחיים שלה,היא נישקה לה את היד.
מלווינה:"מהרגע הראשון שהגעת לבית הספר,ראיתי את הניצוץ בעיניים שלך…אני יודעת שאת מאוהבת..זה כל כך שקוף אבל כל כך יפה…את יודעת שהוא יבוא לפה מחר?היי!,שמעת?פרנקו יבוא לפה מחר!!"אמר מלווינה כשלפתע המכשירים השתגעו וצפצפו והחלו לסרטט קווים מוזרים,לפתע המכונה סרטטה קו אחד ארוך וצפצוף שלא נגמר…לולה רעדה והגוף שלה הגיב מוזר…הצפצוף והקו הישר הארוך לא הפסיק..
מלווינה:"דוקטור!!!!!!!מהר!!!!" קמה מן הכיסא וצעקה.
הדוקטור נכנס יחד עם עוד כמה אנשים וצעק:
"מהר!!!אנחנו מאבדים אותה!!!!!!!!"