המקובלים והלא מקובלים – פרק 2

פרנקו:"נו,אני עוד עדיין מחכה לתשובה ממך,מה אתה צריך לשאול את לינדה?" שאל פרנקו בעצבים.
לינדה:"נו אולי תיתן לו לדבר,להשחיל מילה,משהו?" אמר לינדה גם היא בעצבים.
אנחל:"פשוט..פשוט..רציתי לשאול ממך את מחברת היסטוריה של שנה שעברה,את יודעת להיות מעודכן" אמר אנחל באנחת רווחה שהוא התחמק מזה.
לינדה:"זה היה הדבר שכל כך דחוף,חשוב ורציני?" אמרה לינדה בגיחוך.
אנחל:"בשבילי זה כן דחוף,אני גרוע בהיסטוריה" אמר אנחל.
פרנקו:"מעניין..למה דווקא את לינדה ?למה דווקא המחברת של לינדה?" שאל פרנקו מסוקרן
לינדה:"מה יש לך?" שאלה בעצבים
פרנקו:"אני רק רוצה לדעת" השיב לה
אנחל:"כי ללינדה יש מחברות מסודרות,למרות שאתה חבר שלי אני לא יבין כלום מהכתב שלך,ומהמחברת של תומס,אתה יודע,הוא אפילו לא מעתיק מהלוח" אמר אנחל מסביר את עצמו.
לינדה:"אנחל,זה בסדר,אין בעיה אני ישאיל לך את שלי" אמרה לינדה והלכה משם.
-בכניסת המועדון-
פרנקו:"אני יכול לדעת לאן את בדיוק הולכת?" שאל אותה
לינדה:"אני מחכה למונית שהזמנתי,אני חוזרת לחדר שלי" אמרה לינדה ממתינה למונית.
פרנקו:"לינדה חכי שנייה,תחשבי בהיגיון לנסוע במונית בשעה כזאת זה מסוכן,יכול לקרות לך משהו,תני לי,אני יסיע אותך" אמר פרנקו בדאגה.
לינדה:"אתה יודע משהו?אני מעדיפה לנסוע במונית מאשר לנסוע איתך" אמרה לינדה בקרירות.
פרנקו:"אהה,הבנתי אותך,את כועסת" אמר פרנקו מבין הכול.
לינדה:"מאוד" אמרה בכעס.
פרנקו:"מותר לי לשאול למה?" שאל אותה.
לינדה:"אתה יודע טוב מאוד למה,אני שונאת שאתה ככה" אמרה בעצבים
פרנקו:"איך ככה?" שאל אותה
לינדה:"קנאי" אמרה בהתרגזות.
פרנקו:"ממש לא" הכחיש הכול.
לינדה:"איך אתה יכול?אנחל הוא חבר שלך,נכון שאני לא שמה עליו והוא לא מעניין אותי,אתה היית כל כך קנאי שעוד שנייה היית מעיף לו בוקס,אתה לא מרחם עליו?אין לך שליטה על דברים…אני רק מתקרבת למישהו או אומרת לו שלום ואתה כבר מתנפל עליו,אתה יודע משהו?זה התחיל להימאס עליי" אמרה לינדה בעצבים והתכוונה ללכת אך פרנקו תפס אותה בידו.
פרנקו:"איך אני לא יכול?אה?איך אני לא יכול לקנאות לך?אני מצטער אם אכזבתי אותך,אני לפעמים לא שולט בעצמי,אבל אם כבר אנחנו מדברים באופן גלוי,גם לך לא חסר,גם את מלא פעמים עשית לי סצנות קנאה אם בנות,למרות שאת יודעת טוב מאוד שאני אוהב רק אותך" אמר פרנקו בעצבים.
לינדה שתקה.
פרנקו:"שתקת אה?את יודעת מה אומרים,שתיקה כהודאה,מה שאני אומר כולו נכון,את לא יכולה לבוא בטענות רק אליי" אמר פרנקו מרוגז.
לינדה:"יודע מה?אני באמת לא יבוא אלייך בטענות,אני לא יבוא אלייך בכלל,כי אני לא צריכה לסבול את ההתפרצויות שלך כל הזמן" אמרה לינדה ונכנסה למונית.
פרנקו היה כ"כ מרוגז,הוא שנא לריב עם לינדה,הוא בעט בעצבנות בפח הקרוב,ונכנס למכונית שלו,כל הדרך הוא רק חשב איך לפצות אותה,איך להשלים איתה,למה זה קורה לו דווקא עכשיו?יום לפני תחילת הלימודים.
-בחדרה של לינדה-
היא נכנסה למיטה,והתחילה להרהר,כאשר היא נזכרה בכל ההתרחשויות שקרו לה הלילה,היא בהתחלה הייתה שמחה,זה התחיל בערב מושלם,ונגמר בערב עצוב,היא בכתה,ותוך כדי שהדמעות יורדות על לחייה היא לאט,לאט,נרדמה.
– סוף פלשבק-
-בוקר,הגיע הזמן לקום,ולהתארגן,ביה"ס שוב התעורר לחיים,צוות המורים חזר,כל התלמידים חזרו מהחופשה לחדריהם בביה"ס,הקפיטריה שוב נפתחה,האורות נדלקו,הכיתות התנקו,כולם החלו להתארגן בחדרים שלהם ליום חדש,ליום הראשון של תחילת הלימודים-
-בחר של אנחל,תומס,ופרנקו-
פרנקו קם,והמחשבה היחידה שהייתה לו היא להתרכז בלינדה,איך הוא מסדר את הבעיות ביניהן,אבל אחרי מחשבות עמוקות הוא החליט להתעמק היום בביה"ס,בלימודים,ורק אח"כ בלינדה,הוא התארגן והתכונן לצאת החוצה מהחדר-
פרנקו:"אנחל" צעק לו שירד מהקומה למטה.
אנחל:"אני בא,דקה אני מוכן" אמר אנחל בעודו יורד במדרגות.
פרנקו:"תשמע אחי,אני רציתי להתנצל על אתמול,באמת,אולי זה היה בגלל האלכוהול,אני מצטער" אמר פרנקו אל אנחל.
אנחל:"זה בסדר,באמת,אני גם מתנצל הייתי צריך לבקש ממישהי אחרת" אמר אנחל מצטער.
פרנקו:"לא זה בסדר,גם אני לפעמים מבקש מבנות להעתיק,טוב יש לך אולי מושג איפה תומס?"שאל פרנקו.
אנחל:"אני לא יודע,הוא לא חזר איתי אתמול" אמר אנחל כשלפתע תומס פתח את הדלת אם הבגדים מאתמול,כולו שיכור מתהלך לו בחדר ומלמל דברים מוזרים.
פרנקו:"מזה תומס?לא חזרת אתמול?" שאל פרנקו.
תומס:"מה?" אמר כולו מטושטש.
אנחל:"תומס,היי,תענה מדברים אלייך" אמר אנחל והתיישב לידו.
תומס:"את מאוד יפה בובה" מלמל לאנחל בעודו חושב שהוא בחורה.
פרנקו:"טוב,תעזור לי להרים אותו למעלה למקלחת,הוא שיכור לגמרי" אמר פרנקו והשניים הרימו אותו.
תומס:"לאן זה?בנות,אחת אחת יש תומס לכולם" אמר בצחקוק בעודו ממשיך להזות דברים.
פרנקו:"יאללה איזה כבד הוא" אמר כאשר הם הורידו אותו.
אנחל:"יאללה למקלחת" אמר אנחל והכניס אותו עם הבגדים.
תומס:"הופה מקלחת" ממשיך להזות.
פרנקו פתח את המים הקרים,והמים החלו לנזול על תומס הוא צרח שם מרוב קור,פרנקו לא הפסיק לצחוק עליו,ואנחל גם.
– כעבור 10 דקות-
תומס יצא מהמקלחת,כשרק מגבת מכסה את גופו,הוא כבר לא היה שיכור,רק ממש כאב לו הראש,הוא התיישב על הספה,ליד אנחל ופרנקו.
פרנקו:"תגיד לי,מה נסגר איתך?,איפה היית כל הלילה?" אמר פרנקו מסוקרן.
תומס:"סתם,הסתובבתי ברחובות,לא משנה, יש לי כאב ראש,אני הולך לישון" אמר תומס ונכנס למיטתו.
אנחל:"אתה מבריז מהיום הראשון של בית ספר?" שאל אנחל.
תומס:"נו מה ניראה לך?אין לי כוח" אמר תומס עייף.
אנחל:"טוב,מה נגיד למורה?" שאל אנחל את תומס.
תומס:"תמציאו משהו,רק לכו כבר נודניקים" אמר תומס והעיף עליהם כרית.
פרנקו:"תירגע,תירגע,אנחנו הולכים,תישן טוב י'דוב" אמר פרנקו וחמק משם במהירות יחד אם אנחל.
-במסדרון ביה"ס הספר-
כל התלמידים,ישבו,דיברו,למדו,חיכו לצלצול,כל אחד היה עסוק בתעסוקה שלו,עד שלפתע מבטם של כל התלמידים הופנה לעבר נערה אחת,היא הלכה במסדרון,היא לבשה את תלבושת ביה"ס:מגף עם עקב,חצאית,חולצה לבנה מכופתרת ועניבה,היא הייתה הכי יפה בביה"ס,כל הבנים רצו אותה והתלהבו ממנה,וכל הבנות קינאו בה,במבטה היא קלטה אותו,נשען על הקיר ומדבר עם מישהו,היא ניגשה אליו.
לינדה:"שלום בונבון" אמרה לפרנקו ובלי שפרנקו הספיק להגיב היא נתנה לו נשיקה מלאת תשוקה על השפתיים מול עיניי כל התלמידים