המקובלים והלא מקובלים – פרק 54- הפרק האחרון לעונה!!

היא הביטה בהם מרחוק,לבד,בודדה,רואה איך כיף להם בלעדייה,היא ראתה אותם,את פרנקו,לולה,תומס,דיאנה,אנחל,מגי,מתיאס,אלגרה,ג'וני ומלודי,את כולם ביחד בחדר המנוחה,את כול הזוגות האהובים מתנשקים להם בלהט מתחבקים,יושבים עם חיוך גדול מתנוסס על הפנים ובפעם הראשונה בחייהם פשוט נהנים…לא חושבים על המחר ולא על האתמול,חיים את הרגע.היא הרגישה לא רצויה,מיותרת,היא הסתכלה עליהם והביטה בהם בפעם האחרונה.

היא הלכה משם עם דמעות בעיניים משוטטת בביה"ס תוהה כיצד היא הגיעה למצב הנורא והמשפיל הזה?היא הביטה בכיתה בפעם האחרונה,ובקפיטריה,חושבת ומריצה את כול הזיכרונות שעברה במקומות האלה,מנסה לשכוח ולמחוק אך בו זמנית לנצור ולסגור,היא ניגשה לחדר שלה והביטה בו ובמיטות של חברותיה חושבת למה הם בגדו בה?האם עד כדי כך הם שנאו אותה?היא מנסה להבין למה החיים כול כך מתאכזרים אליה?היא לקחה מזוודה וארזה בהם את כול הבגדים שלה והחפצים שלה,היא יצאה מהחדר ובדרך היא נתקלת בחדרו של פרנקו,אהוב ליבה,ששבר את ליבה לרסיסים,היא מביטה בחדרו חושבת על הכול הפעמים בהם בילתה איתו שעות אחה"צ מדהימות יחדיו.
היא יצאה לחצר מסתכלת עליה בפעם האחרונה ונדהמת כול פעם מחדש מהיופי שלה ומהשקט שהיא מעבירה בה היא יכלה עוד להרגיש ולראות אותה את ופרנקו נכנסים אחרי לילה של תשוקה לחצר ביה"ס,היא בשמלה הלבנה הארוכה….

היא יצאה משער ביה"ס מביטה בריקנות ובדמעות בביה"ס ותוהה איך היא הגיעה למצב הזה?היא חשבה לה אם רק היא הייתה יכולה להשיב את הזמן לאחור ולכפר על כול הטעויות שלה,או לשנות משהו,אולי…אולי היא הייתה מאושרת.

היא התיישבה בתחנת האוטובוס מחכה להסעה,למקום בלתי נודע,היא לא ידעה לאן היא נוסעת,היא רק רצתה לברוח משם,להתחיל מחדש,לשקם את עצמה,זה היה מלחמה בינה לבין לולה והמלחמה הסתיימה לינדה הובסה וצריך לדעת לסגת בכבוד,היא הרגישה מושפלת ומובסת,האוטובוס הגיע,אין דרך חזרה מבט קטנטן לאחור לעבר ביה"ס והיא עלתה עליו,היא התיישבה על המושב,מביטה דרך החלון בנוף החולף על פנייה,היא אינה יודעת איפה לרדת,ולאן לנסוע,היא החליטה לתת לרגליים כנראה לטייל במקומה…בשביל לינדה זהו סוף המסע.
-בביה"ס-
כול הזוגות האהובים והמאושרים חזרו לחדריהם אחרי אחה"צ מדהים ומגובש שעברו ביחד,גם פרנקו ולולה הלכו לכיוון חדרו של פרנקו,עוד שנייה מתפצלים כול אחד לחדרו.
פרנקו:"זהו הגענו" אמר בחיוך ששניהם הגיעו לחדרו מחובקים.
לולה תפסה את ידו של פרנקו לא נותנת לו ללכת לחדרו.
לולה:"לא אמור…." אמר בילדותיות ואדישות "אל תלך" עצרה בעדו.
פרנקו:"אז בואי אליי לחדר אם את רוצה" אמר לה בחיוך והיא התבאסה עוד יותר.
לולה:"אני ממש רוצה אבל אני לא יכולה…יש לי חזרה עם כול הבנות לתחרות" אמרה בבאסה כשנתנקה לו נשיקה קטנה על השפתיים וליטפה את פניו.
פרנקו:"אוף….אבל יש לי משהו שיעזור לך בחזרות" אמר בחיוך והיא הסתקרנה.
לולה:"מה בדיוק יעזור לי?" שאלה אותו.
פרנקו:"את תקבלי ממני מיליון נשיקות קטנות כדי שתצליחי" אמר בחיוך והיא צחקקה.
לולה:"אני אוהבת אותך הכי בעולם הזה ואני רוצה שתדע שאין לי יקר ממך" אמרה כשהביטה בעיניו מלאת רגשות.
פרנקו:"גם אני אוהב אותך,ואני כבר מת להתחתן איתך" אמר בחיוך והיא צחקה.
לולה:"בוא לא ניסחף….." אמרה בחיוך והם צחקו.
פרנקו:"מה את לא רוצה להתחתן איתי?" אמר בילדותיות.
לולה:"ברור שכן…אבל יש עוד זמן לזה" אמרה בחיוך.
פרנקו:"את צודקת…" אמר בחיוך והוסיף "את לא צריכה ללכת?" שאל פתאום כשהבין שהזמן עובר.
לולה:"וואי נכון…פשוט שאני איתך הזמן עובר מהר ואני פשוט נהנית…אמור אני חייבת ללכת,אני אוהבת אותך" אמרה בחיוך שנתנה לו מלא נשיקות קטנות והלכה משם.
-בחדרו של פרנקו-
הוא נכנס לחדר שלו,פותח את הדלת ומבחין במעטפה על הרצפה,הוא פתח את המעטפה והתיישב על המיטה שלו והחל בקריאה:
"פרנקו היקר,
אני יודעת שאתה לא רוצה לשמוע ממני או לראות אותי,או לחשוב עליי בכלל,אבל אני חושבת שבגלל מה שהיה בינינו מגיע לך הסברים.
אני מודה שחטאתי שפשעתי ושהתאכזרתי ללולה ובכלל לכולם,אני השתלטתי ואני עשיתי מעשים רעים ואין לך מושג כמה אני מצטערת על זה,אני מרגישה דפוקה בעלת מלא פגמים שאי אפשר לפתור,אני הפסדתי בקרב,אני הובסתי ויצאתי מושפלת,הלב שלי נשבר…הוא נשבר באותו ערב של צפיית הקלטת,באותו ערב שרבנו בחניון שם הוא נשבר לאלפי רסיסים,אני לא עמדתי בזה,לראות אותך במצב הזה..ועוד באשמתי. זה היה נורא זה צרב לי בלב,אני רוצה שתדע שכול מה שעשיתי אי פעם היא למענך,כול המעשים הרעים היה בשביל להציל את אהבתנו ולהגן עליה,אבל זאת לא הדרך הנכונה אפשר לשמור על קשר גם בלי מעשים רעים,רק חבל שלא ידעתי את זה,הייתי צריכה להבין שיש גורל ומה שצריך לקרות יקרה ולא לנסות לשבש אותו,אם כי…הייתי רוצה להשיב את הזמן לאחור ולשנות את המצב אך זה בלתי אפשרי…אני בחיים לא ישכח אותך את כול מה שעשית למעני ואת הרגעים היפים שלנו ביחד,בעיקר את הארוחה על חוף הים.
אני החלטתי לעזוב את ביה"ס ואת בואנוס איירס לתמיד,זו החלטה שהגעתי אליה לבד ואני חושבת שהיא נכונה זו פעם ראשונה שאני מקשיבה ללב שלי ולומדת מטעויות,אני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה עם לולה מגיע לכם להיות ביחד אני מצטערת שניסיתי להרוס,אתם זוג מושלם ביחד.
אני מקווה שיום אחד יהיה לך מספיק מקום בשבילי בלב ותוכל לסלוח לי,רק אז…רק אז…אני ירגיש שלמה עם עצמי.
אני אוהבת אותך ותמיד ימשיך לאהוב,
לינדה לי."
הוא סיים לקרוא את המכתב הזה שדי ערער אותו הוא דמעה זלגה על פניו במחשבה על לינדה…בכול זאת הוא עבר איתה תקופות יפות,הוא קימט את המכתב וזרק אותו לפח,הוא העדיף להדחיק ולשכוח…גם הוא כמוה קיווה שיום אחד..הוא יוכל לסלוח לה.

-כעבור 3 חודשים-
3 חודשים עברו מהר…הזוגות נשארו ביחד,זכר לא נראה מלינדה.
זה היה כבר היום הראשון לכיתה י"ב,הרבה דברים עברו עליהם במשך השנה של י"א הם סיכמו אותה בתור שנה מהפכנית שכול כך הרבה דברים קרו בה,עכשיו..הם לקראת השנה האחרונה של ביה"ס שנה חשובה,שבה הם קיוו לתקן דברים,וסוף סוף להיות מאושרים ולהתחיל הכול מחדש.
הוא התהלך בביה"ס מאושר,עובר במסדרון,חושב כבר רק איך הוא מסיים ללמוד את השנה האחרונה ומתחיל בחיים שלו,לצד אהובתו לולה.

תוך ריחוף מחשבות בעננים ובאוויר,המגושמות שבו יצאה והוא נתקל במישהי והפיל לה את כול החפצים,הוא מלמל "סליחה,אני מתנצל" ועזר לה להרים את החפצים,לפתע ידם נגעה על אותו חפץ,והם הרימו את מבטם,את שעיניהם נפגשו,זה היה קצת שונה,היה ניצוץ מוזר בעיניים,כעבור כמה שניות הכול התברר.
פרנקו:"את?" שאלו ביחד.
***:"אתה?" שאלו ביחד.
הם לא האמינו למראה עיניהם ..
כמה כבר החיים יכולים להיות מפתיעים ? מהפכניים ?
חוזרים על עצמם? פעם אחת אתה למטה…פעם אחת אתה למעלה…
הגלגל עגול ומסתובב הכול חוזר על עצמו בסופו של דבר.
הם הביטו זה בזה והרגישו איך כול הזיכרונות והרגשות מציפים אותם מחדש.