הנוקמת-פרק 1

ערב.
סערה מתחוללת בחוץ.
המאה ה18.איזבל,בת למשפחה אריסטוקרטית נסעה בכרכרה הבייתה.
אביה,רצה להשיא אותה לנסיך.כשהיא אינה מעוניינת בנישואין כלל.
אשת העולם הגדול. רוצה לשבור את כל המוסכמות שהיו מקובלות לגביי נשים באותה תקופה.
לפתע,הכירכרה עצרה.
"ברנרד?"היא שאלה את העגלון.."מדוע עצרנו?"
"נשבר לנו גלגל,עלמתי."ענה העגלון.
"איפו אנחנו?"היא שאלה.
"לא רחקנו מהעיר.נחנה בפונדק הדרכים."הוא הציע.
הם הלכו מעט ברגל כאשר,שודדים התנפלו עליהם בגשם השוטף.
"ברנארד!!!!!!!"קראה איזבל נאבקת באחד מהם שמנסה לאנוס אותה.
כשלפתע מתנפל על השודד,גבר צעיר.זהותו לא ידועה.
שסיים לטפל בו,הוא ניגש לעלמה הצעירה שהייתה שכובה על הארץ.
"את בסדר?"הוא שאל אותה,כשלפתע נגלה לעיניה בחור צעיר,יפה תואר,נעים הליכות ואמיץ ללא חת.
עיניו הבהירות כבשו אותה בין רגע.
גם הוא הביט בה,כאילו קופידון ירה חץ ישר לתוך הלב שלו.
היה שם ניצוץ.מבטים מצטלבים,דפיקות לב.
"אני בסדר.."היא חייכה אליו כשהוא שולח יד ומקים אותה מהריצפה.
"..את..את..יפייפיה,"הוא אמר,כשנשימתו נעתקת.
איזבל הביטה בו במין חצי חיוך,נבוכה.
"העגלון שלי,ברנרד..הוא בסדר?"שאלה בין רגע.
"הוא בסדר.."חייך אליה,מוחה את קילוחי הדם מרכתו.
"אתה מדמם.."היא אמרה,מגישה לו מטפחת.
"אני בסדר."הוא ענה.
"מי אתה..?"היא שאלה אותו.
"שמי זאק..עלמתי.."הוא נשק על גב ידה כג'נטלמן נעים הליכות.
"אני איזבל.."היא חייכה אליו.
"איזבל היפה."הוא חייך,מביך אותה.