הנסיכה והפושע פרק 1

"ידיים למעלה, כולם!" אמר מישהו. זה הפושע, הפושע שמאיים לנו על הממלכה. בכעס הוא החזיק כלי נשק. ואז התעוררתי בבהלה. המשרתת מריסה העירה אותי. היא אמרה: "הנסיכה מארי, שכחת? היום יש את המסיבה בארמון- כדאי שתקומי מהר ותתארגני לארוחת צהריים." מריסה היא בדיוק בגילי. ההורים שלה היו חייבים להרוויח כסף אז היא עובדת כאן. אמרתי לה: "מריסה, אל תקראי לי הנסיכה מארי, פשוט תקראי לי מארי." היא חייכה חיוך מתוק. סבתה של מריסה, נכנסה והאיצה בי: "את עוד כאן? מהר, לכי להתקלח!" אמרתי לה: "בסדר, בסדר." מריסה וסבתה עובדות כאן. מהר הלכתי להתקלח, התארגנתי. אני לפעמים רוצה לברוח מכאן. יש לנו חומה מפרידה- בין הממלכה ממול, ובינינו. יש סורגים שלא מונעים מהמים לבוא, ועדיין יש לנו את החוף. הממלכה ממול, ממלכת "האוצר הזהוב" ואנחנו הם אויבים מושבעים, אבל אני לפעמים מוצאת פרצות בגדר ומצליחה לעבור לממלכה ממול. האנשים שם די נחמדים. חשבו שם שאני יתומה ענייה ללא בית, כל פעם מישהו מביא לי כיכרות לחם או מזמין אותי פתאום לאכול בביתו. כשהלכתי לחדר האוכל בארמון, אחיותי ואחי הגדולים ישבו. אחותי טוני אמרה: "הנה, הנסיכה הגיעה." הטון שלה היה לא נעים. מריסה התחילה להגיש את האוכל, אחי הרולד אמר בכעס: "קדימה, מהר יותר, אני לא נהיה צעיר יותר!" אמרתי לו: "אל תאיץ בה! היא עושה מה שהיא יכולה, היא רק בת 12, תניח לה!" "סליחה ?!" שאל הרולד בכעס. אבא אמר: "הרולד!" הרולד רצה להעיף לי סטירה, אבא עצר אותו. הרולד אמר בשקט: "יש לך מזל שאבא כאן.." מריסה עברה ליד האחות הבכורה- רינה, רינה טעמה ממה שמריסה בישלה [כן- היא גם בישלה את האוכל שלה ושלי…] וקמה מהר מהכיסא. היא אמרה בכעס: "את שמת לי כאן דג?!?! אני שונאת דגים!!" היא דחפה את מריסה על הרצפה, וכל האוכל שהיא החזיקה נשפך עליה. אמרתי: "מריסה!" קמתי מהר לעזור לה, כל המרק, כל הרוטב, היה שפוך עליה. אמא אמרה: "רינה.. זאת לא התנהגות למופת." ליוויתי את מריסה חדרה- וחזרתי.
-כעבור 6 שעות-
מריסה סידרה לי את השיער. שאלתי אותה: "הכל בסדר?" "כן… ממש…." היא אמרה. אני יודעת שזה לא בסדר. אמרתי לה: "תקשיבי, אני אגיד לאמא ואבא שאת חולה. את לא הולכת להגיש הערב. המשפחה שלי נוראית יותר מדי עבורך. אני הולכת עכשיו לאפר אותך כמו שלימדו אותי, ואת הולכת ללבוש שמלה יפה כ"כ….." הוצאתי מהארון שמלה אדומה ונוצצת. היא נכנסה מהר להתקלח, ואני איפרתי אותה. לא זיהו אותה. היא התגנבה מחוץ לחלון, ואני ירדתי למטה. "אמא, אבא, מריסה הלכה הביתה לזמן קצר, היא ממש חולה ולא תוכל לטפל היום באורחים." אמרתי להוריי. הם הנהנו. אחי הרולד הכריז: "כולם, נא למצוא בנות זוג, והצטרפו אל אחותי הקטנה ביותר, מארי, שתרקוד עם הנסיך מממלכת החוף- טיילור!" ריקוד? אף אחד לא הזכיר ריקוד. אבל…. אני כן יודעת שטיילור- הוא עם אגו. ראיתי את הרולד ואת מריסה. הרולד ירד במדרגות ופנה אליה. ובמהרה- הם החלו לרקוד. ואז, נשמע פיצוץ קרוב לארמון. לא משנה מה זה היה- זה הציל אותי מלרקוד עם טיילור. מריסה בטעות נפלה, ראיתי שהיא הזדעזעה מהפיצוץ. הרולד מהר עזר לה לקום. התקרבתי אליהם בהדרגה. הוא אמר: "בואי נלך למקום בטוח. הוא הבחין בי, ואמר: "מארי, בואי איתי…" "לא. אני אסתדר. אתה לך עם הנערה הזו, אני פה." אמרתי לו. הפושע בטח הגיע. כולם ברחו לנפשם, ורק אני נשארתי. הוא צעד לאמצע אולם הריקודים, איפה שאני עמדתי. שומעים ברקע את הצעדים. על פניו הייתה מסיכה. "הנסיכה הצעירה ביותר, לא רצה ממני, כמו הגדולים ממך? מפתיע." אמר הפושע. הוא נראה כבן 17. הוא לבש טוקסידו, על ידיו היו כפפות לבנות. הוא החזיק ורד, ורד אדום ללא קוצים. הוא אמר: "את יפה. אני לא מכיר אותך כמו שצריך, ואין מוזיקה, אבל…." הוא תפס את היד שלי, ומשך אותי אליו. הוא הזיז את עצמו בעדינות. אני מכירה את הפושע הזה. לפני שנתיים, הוא ניסה להרוג כמה אנשים…. הקטע הכי מפתיע, אני לא יודעת איך גם אני ידעתי את הצעדים. הוא ואני לא מכירים הכי טוב שיש. אבל… אני בת 12- הוא מבוגר ממני. כשנגמר הריקוד, הוא הביט בשעון. הוא הביא לי את הוורד. "עד שניפגש שוב, מארי." הוא אמר. הוא יצא דרך החלון. "אני לא יודעת איפה מארי שלי!" שמעתי את קולה המודאג של אמא. פשוט צנחתי על הרצפה, ישבתי. אמא התקרבה. היא שאלה: "מארי? את בסדר?" "כן." עניתי. היא שאלה: "מי זה היה?!" עניתי: "הפושע." היא חיבקה אותי חזק. מריסה יצאה מהר מהארמון. אני……
-כעבור יום-
מריסה אמרה: "מה היה שם? דאגתי לך." החזקתי את הוורד- היא שאלה: "רקדתם?" "והאמת.. אני די מאוהבת בו." אמרתי. אני חושבת שרק טיול בממלכה ממול יעזור. אני לקחתי את מריסה. היא שאלה: "מה אנחנו עושות כאן?" "את כבר תראי." אמרתי. גררתי אותה קרוב לחומה, ואמרתי לה: "תנשמי עמוק!" שנינו נשמנו עמוק, וצללנו לתוך הפרצות בגדר. כשהגענו לצד השני, שמעתי את המשרת הראשי תומס קורא לי: "מארי? הנסיכה מארי?!" ראיתי שם מישהו, מישהו מוכר. הוא חייך. "זה….."