הנערה ברכבת -2

היא נראתה כל כך מוזה שטאי לא האמין שהיא אמיתית .
השיער שלה היה אדום וקצר ועינייה היו חומות ונצצו היא לבשה בדגים מוזרים שנראו עתיקים וסביבה הייתה הילה לבנה .
היא התקרבה אל טאי במהירות כמעט לא אנושית .
"טאי …" קולה היה מרוחק כאילו היא לא באמת נמצאת במרחק של צעד ספור ממנו
"כן ..? " שאל טאי שלא הבין מנעיין הנערה המוזרה מכירה את שמו .
"אני …. אני זקוקה לעזרתך " ברגע שהיא סיימה את המשפט דמותה הבהבה ומה שהיה יותר מוזה הוא שממקום כל שהוא נשמעה שאגה מצמררת שהקפיא את דמו .
"אני …. אני …" הוא לא הצליח למצוא את המילים המתאימות כדי לדבר .כאילו נוכחותה של הנערה הירהרה את שפיותו .
"טאי אני זקוקה לך " היא אמרה והבעת פניה הבהירה לו שהיא אכן אמיתית פניה היו מדויקים ומשורטתים כאילו שהוא הביט בציור אך מתחת לעינה הימנית היה כתם קטן .אולי קעקועה בצורת כוכב שחור והוא ידע שהיא אמיתית ושהיא זקוקה לעזרתו .
קח את זה טאי שמור עליה כאילו היא האוצר הכי יקר שיש לך היא כבר תעזור לך למצוא אותי " קולה שוב נשמע מרוחק והיא טמנה בידו משהו שהרגיש חלק ונעלמה כאילו מעולם לא הופיעה שם .
התקלות שהתרידו את מנוחתו של טאי פסקו .אורות החום כבו מכיוון שהרכבת יצאה מהמנהרה ורעשי המנועה נפסקו .הכול חזר לשגרה חוץ מטאי .הוא עדיין היה קפוא והאז בדבר שאותה ילדה מוזרה נתנה לו .
"ילד הכל בסדר ?" פתאום הוא התנער.
"מה ?" שאל והביט סביב .הוא היה עדיין ברכבת של אבא שלו באחד הקרונות .
"שאלתי עם הכל בסדר אתה נראה חיוור " אמר איש שנראה מבוגר למראה
"כ… כן הכל בסדר .תודה " טאי חייך והעמיד פנים שכלום לא קרה .הוא היה חייב לבדוק מה הילדה ההיא נתנה לו .בלי לפתוח את ידו הוא מיהר לאחד מארונות הציוד .הדליק את המנורה שהאירה באור חלוש את החדר ויצאה בו צללים מאיימים ונשם עמוק .
"אוקיי " מלמל לעצמו ופתח בזהירות ובאיטיות את כף ידו .
זו הייתה אבן גדולה כמו חלוק נחל היא הייתה שחורה לגמרי וחלקה לגמרי
"זה האוצר הגדול " טאי הביט באכזבה באבן היא נראתה פשוטה כל כך וממש לא כמו אוצר אפילו לא לאדם העני ביותר
"אולי זה כמו הקטע של אלדין " טאי שפשף את האבן כמו שאלדין שפשף את המנורה .כלום לא קרה.
"אבן טיפשית " טאי דחף את האבן לכיס מכנסיו ויצא מחדר הציוד לכיוון הקרון הראשון כדי לבדוק מה שלום אביו .
הוא הספיק ללכת רק כמה צעדים ומיד שקע כולו באור לבן ומסנוור